מה מלמדים אותנו המחקרים על התנצלות, לקיחת אחריות ותיקון

במאמרים הקודמים ניסינו להבין מהו ריצוי, מאיפה הוא יכול להתפתח, איך הוא נראה לאורך החיים ומה המחיר שאנחנו עלולים לשלם עליו. ועכשיו מגיעה השאלה המתבקשת: אם זיהיתי את עצמי בתוך הדברים האלה, מה אני עושה עם זה?

ריצוי לא נראה אותו דבר בגיל שש, בגיל שש עשרה ובגיל ארבעים. הצורך הבסיסי יכול להיות דומה, לשמור על קשר, לא לאכזב, להימנע מעימות או להרגיש רצוי, אבל האנשים שאנחנו מנסים לרצות משתנים, וגם הדרכים שבהן אנחנו עושים זאת.

האם יש אנשים שפשוט נולדים מרצים? האם זה קשור להורים? האם זו תוצאה של חוויות של דחייה? או שאולי זו תכונת אופי?

מה ההבדל בין ריצוי להתחשבות? מה המחקר מתכוון כשהוא מדבר על "השתקת העצמי", ואיך אנחנו לומדים להתאים את עצמנו לאחרים?

מחקר תשומת לב הורית לרגעי רוגע אצל ילדים עם ADHD הורים לילדים עם ADHD מוצאים את עצמם לרוב שמים לב בעיקר לרגעים הקשים, ההתפרצות, חוסר הריכוז, חוסר השקט. החוקרים ביקשו לבדוק מה קורה כשהופכים את זה: מה קורה כשמפנים את תשומת הלב ההורית דווקא לרגעים הרגועים של הילד, אלה שבעבר כמעט ולא זכו להתייחסות.

כשהאימהות חיכו לבנותיהן הקטנות מחוץ לחוג הבלט והתבוננו בהן מתאמנות, שאלה אחת האימהות: “הבת שלך היא זו שכל הזמן נופלת?” “לא”, ענתה האם השנייה, “הבת שלי היא זו שכל הזמן קמה”

כולנו כהורים שואלים את עצמנו כמה שעות מסך זה יותר מדי. החוקרים ביקשו לבדוק שאלה מדויקת יותר: האם מספר שעות המסך הוא זה שמנבא קשיים נפשיים אצל ילדים ומתבגרים, או שדווקא דפוס השימוש במסך הוא המשמעותי יותר.

מה קורה כשאנחנו כועסים על עצמנו על כך שאנחנו עצובים? למה יש בנו ציפייה שאנחנו לא אמורים להרגיש את מה שאנחנו מרגישים? מה בעצם מכפיל את הכאב, הרגש עצמו או השיפוט שבא אחריו?

אני והדר לא נסענו לבד לחו"ל מאז שנולדו הילדים. וכשיש בבית ילדה עם צרכים מיוחדים, גם נסיעה של 24 שעות היא לא בדיוק "קופצים לקפריסין וחוזרים".

מה גורם לנו להרגיש שמישהו שפגשנו זה עתה באמת מקשיב לנו, מבין אותנו ומגיב אלינו? מינה צ'וי וקטלינה תומה ביקשו לבדוק האם התחושה הזאת תלויה רק באופן שבו האדם שמולנו מגיב, או שגם למה שאנחנו בוחרים לספר על עצמנו יש חלק ביצירתה.

מחקר: מתן מקום לרגש מול ביטולו, ההשפעה על חרדה והתנהגות אצל ילדי גן הרבה הורים מרגישים שכשילד בוכה, כועס או מתפרץ, צריך לעצור את זה מהר, להרגיע, להסביר, "להחזיר שליטה". החוקרים ביקשו לבדוק מה קורה כשמשנים דבר אחד בתגובה ההורית: במקום לבטל את הרגש של הילד, ההורה נותן לו מקום ומחזיק אותו, וכיצד זה משפיע על רמות החרדה ועל קשיי ההתנהגות שלו לאורך זמן.

מחקר: איך המוח מתדלק את הכעס של עצמו אצל ילדים ובני נוער הורים רבים מתארים את אותה תחושה: ניצוץ קטן של תסכול אצל הילד הופך תוך שניות למדורה שאי אפשר לכבות, ובשום שלב אי אפשר "לדבר איתו בהיגיון". החוקרים ביקשו להבין מה קורה בפועל בתוך המוח ברגע שהתפרצות זעם יוצאת משליטה כל כך מהר.

מחקר: האם סליחה היא רק מחווה יפה, או שיש לה השפעה ממשית על הבריאות הנפשית?

איך נראית אהבה שתומכת בצמיחתו של האדם שמולנו? אריך פרום מזכיר לנו שאהבה אינה רק מה שאנחנו מרגישים. היא ניכרת גם בדרך שבה אנחנו פועלים, בנוכחות שלנו בחייו של האדם האחר ובמרחב שאנחנו נותנים לו להתפתח.

האם אנחנו עוזרים לילד שלנו יותר מדי? נכון שיש רגעים שבהם ילד באמת זקוק לעזרה, כשהמשימה גדולה עליו מדי או כשהוא מבקש אותה בפירוש. אבל לא פעם אנחנו ממהרים לעזור גם כשהילד לא ביקש, ולא באמת זקוק לזה.

האם הצלחה תלויה בכישרון או בהתמדה? אנחנו חיים בעולם שמעריך תוצאות מהירות. אנחנו רוצים לראות שינוי מיד ולהרגיש התקדמות כבר מהיום הראשון. אבל רוב הדברים המשמעותיים בחיים אינם קורים ברגע אחד.

כולנו כהורים שואלים את עצמנו כמה שעות מסך זה יותר מדי. החוקרים ביקשו לבדוק שאלה מדויקת יותר: האם מספר שעות המסך הוא זה שמנבא קשיים נפשיים אצל ילדים ומתבגרים, או שדווקא דפוס השימוש במסך הוא המשמעותי יותר.

מחקר אורך מבוסס שעקב באופן קפדני אחר הורים וילדיהם משלב הילדות המוקדמת ועד לבית הספר לאורך מספר שנים.

הורים לילדים עם אוטיזם מתמודדים כבר בשגרה עם עומס רגשי ומעשי משמעותי. החוקרות ביקשו לשמוע מהם עצמם מה עובר עליהם כהורים לילד עם אוטיזם בגיל הרך בזמן מלחמת חרבות ברזל, ובאיזו מידה תחושת המסוגלות שלהם כהורים מושפעת מהמצב.