דמיין לעצמך שאנו נסוגים בזמן, אי שם לתקופת האבן הפרה היסטורית.
היו רק משפחות, האזור פראי ביותר, מסוכן.
סביבנו עצים ענקיים ומיני מינים של חיות בלתי מוכרות.
במהלך הטיול נפגוש אדם קדמון. נראה אותו הולך ביער מחפש דברי מזון למשפחתו, צייד או צמחים אכילים.
הוא הולך לו בנחת יחסית עד שלפתע קולטות אוזניו רחש עלים ואפו מריח ריח אויב.
סדרת אירועים מתרחשת , מתוכננת ואוטומטית, במטרה להכין את הגוף להגנה עצמית. נשלחות פקודות למערכות הביולוגיות השונות כמו פקודה ללב ולשרירי הנשימה להגביר את קצבם. קצב לב מוגבר מזרים חמצן ומזון יתר לשרירים ולמוח.
פקודה לבלוטות הזיעה להפריש זיעה מוגברת וכו...
ונבחרת אחת מדרכי פעולה אפשריות: הנקראות FFF להילחם, לברוח, לקפוא,
לאורך כל האירוע מוחנו יסקור את הסביבה בצורה מוגברת, תוך הסקת מסקנות חוזרות ונשנות. למכלול התופעה הזו קוראים "פחד" .
אין ספק שהתגובה ההגנתית היא יעילה ביותר במידה שהייתה שם סכנה אמיתית,
היינו מצילים את חיינו.
מצד שני אם לא הייתה שם סכנה היינו מבזבזים אנרגיות מרובות ומתכוננים לשווא.
אם נרצה להגדיר בצורה מדויקת מה שראינו, לא צפינו בתגובת הגנה,
אלא בתגובת אזעקה.
מכיוון שמנגנון הפחד חייב להיות מטבעו רגיש ביותר ולהגיב יום וליל מול כל סכנה ולו סכנה רחוקה ביותר.
מנגנון כה רגיש עלול להיות מופעל גם שאין צורך אמיתי, כמו שקורה לעיתים,
לאזעקות המכוניות בחניון ביתכם.
לאזעקות האלו נקרא פשוט: אזעקת שווא.
החרדה
חרדה מוגדרת כפחד ללא סיבה ממשית או מוצדקת.
השוני בין פחד לחרדה טמון בסיבת התגובה:
לתגובת הפחד תפקיד ברור של הגנה עצמית ולתגובת החרדה תפקיד שאיננו ברור לעין ושקשה להבינו.
זאת אומרת שאם נמצא עצמנו מרגישים ומתנהגים לפי אותה שרשרת תופעות כמו אצל חברנו הקדמון, באופן מפתיע וללא סכנה בולטת לעין נגיד לעצמנו שגופנו מתריע על סכנה, ללא סכנה.
הוא מזעיק אזעקת שווא. לאזעקות שווא קוראים התקפי חרדה/פאניקה.
בטיפול CBT לומד המטופל להיות המטפל של עצמו.
הוא לומד לזהות את הסימנים הפרטיים שלו להתקף החרדה, את הטריגרים שמיצרים את החרדה ובעיקר הוא רוכש את הכלים להתמודד איתה כך שהוא ישלוט בה ולא החרדה תהיה זו שתשלוט בחייו.
תחושת החזרת השליטה לחייו של המטופל היא אחד הכלים החשובים והמשמעותיים ביותר שיושגו עבורו בטיפול.
בחן את עצמך !
האם בסרטון הנערה פוחדת או בחרדה?