ילד דחוי / ילד שקוף 

הצורך להשתייך, להיות ביחסים בין אישיים חזקים ויציבים לאורך זמן הוא קריטי לבריאות הפיסית והנפשית של האדם והוא מהווה את אחת המוטיבציות העוצמתיות, המרכזיות, הבסיסיות ורחבות ההיקף בחייו של האדם.

כשאמא דגיגה משריצה דגיגונים, הם נראים כמו חבורה ששוחה בעקבות אמא, כמעין ענן המבריח תוקפים פוטנציאליים ובכך שומר על קיומם. כלומר, ביחד יש חווית עוצמה מול טורף.

מה קורה לדגיגון אחד שיוצא מהענן? אולי איטי יותר? אולי לא קלט לאן צריך לשחות?  ברגע שהוא לא שייך לקבוצה טורף יכול לטרוף אותו.

בתקופת האבן, האדם הקדמון היה חייב להשתייך לקבוצה כדי לשרוד, מתוך הבנה שאם אתה לבד אתה תמות בקרוב. מאז ועד היום לאדם יש צורך הישרדותי להשתייך ואפילו לאדם אחד.

האם כואב לנו כשאנו נדחים?

כאב הינו תחושה רגשית לא נעימה שבאה כתוצאה מנזק או מפוטנציאל לנזק. מטרת הכאב לשמור אותנו מפני סכנה , המוח אומר לנו תמנע ממשהו!

מחקרים שעושים עם  FMRI   מוכיחים כי כאב רגשי, ספציפי במצב של דחייה, דומה לכאב פיזי ומפעיל את אותם אזורים במוח.

באמת כואב לנו כשאנו נדחים.

האם עוצמת הדחייה משנה?

כן! בעוצמת דחייה קלה עד בינונית יש הגברת מוטיבציה להפחית כאב על ידי חיפוש קשר, לעומת דחייה בעוצמה קשה, יש העדפה להיות לבד ולא להרגיש כאב פיזי ורגשי. אנשים שנדחים בצורה קשה גוזרים על עצמם בדידות חברתית שעדיפה על כל קשר אחר, כי קשר משמעו כאב.

הסיבות לדחייה חברתית שונות ומגוונות וכוללות

חסכים במיומנויות חברתיות- כמו קושי בכניסה לסיטואציות חברתיות, קושי ביוזמה ובאסרטיביות,

מאפיינים אישיותיים- כמו מופנמות מול מוחצנות, חוסר בהומור. 

מאפיינים קוגניטיביים -כמו ערך עצמי  ומסוגלות עצמית נמוכים, נוקשות חשיבתית  "אני צודק", "אני חייב לנצח.

מאפיינים רגשיים -כמו קושי בויסות רגשי.

מאפיינים התנהגותיים -כמו תוקפנות ובעיות התנהגות.

תגובת הסביבה לאירועים חברתיים -כמו תוקפנות של הורי הילד הנפגע כלפי הילדים הפוגעים, הורים הנוטים לתגובה חרדתית, המאופיינת בהגנת יתר כלפי הילד הדחוי עלולים להעביר מסר מילולי ולא מילולי של קטסטרופה, שמעצים את המצוקה הרגשית של הילד.

דחיה חברתית נקודתית מול מתמשכת
דחייה מצבית/נקודתית

קורית למחצית מהילדים הנקלעים לאירועים של חרם, הצקות, התעלמות, נידוי, השפלה ופגיעות גופניות הגורמות להם לחוויות של דחייה.   

דחייה מתמשכת/כרונית

קורית למבוגרים, משפחות ( ניכור הורי), ואצל 10% מילדי בית ספר.

דחייה חברתית משמעותית עלולה להוביל לבעיות כרוניות ולמצבי סיכון:

* מתגובה טראומטית ועד PTSD *  

*ערך עצמי נמוך

* דיכאון

* הפרעות חרדה • חרדה חברתית

* קושי ביצירת קשרים חברתיים

* RS •

* נשירה מבי"ס

* קשיי הסתגלות

*מחלות ובעיות בריאות

• התנהגות אנטי חברתית

* שוטטות

* עבריינות

* התמכרויות.

דחייה מתמשכת בילדות משפיעה דרמטית באופן שלילי על חייו של הילד עד בגרותו במישור הנפשי, החברתי והלימודי ולכן מעבר לטיפול בדחייה חברתית עצמה, בין אם כרונית ובין אם נקודתית, נשאף למפות את הסיבות לדחייה חברתית ולגזור תוכנית טיפולית ובנוסף לפתח אצל הילד הדחוי חוסן ביכולת להתמודד עם מצבים חברתיים לא רצויים.

ניצור חוסן נפשי דרך 3 מרכיבים:
  1. ערך עצמי- כמה אני אוהב את מי שאני, מה הן החוזקות שלי.

  2. מסוגלות עצמית- כמה אני מאמין ביכולת שלי ליצור קשרים עם אנשים אחרים, כמה אני מאמין ביכולת שלי לשאת מצבי דחייה או כאב.

  3. שליטה עצמית- כמה אני מצליח לווסת את התגובות לי במצבי דחייה, ללמוד להגיב אחרת.

ילדים שקופים

ילדים שקופים הינם ילדים שלא נדחים על ידי הסביבה וגם לא מוזמנים, הם הפכו להיות שקופים ואינם מורגשים כאשר הם נמצאים בסביבה. הילדים השקופים נמצאים בכל כיתה, כחלק מהתפאורה הקבועה בהצגה החינוכית או לחלופין, מתפקדים כקונוסים אנושיים בעלי חשיבות זניחה עד אפסית לאקלים החברתי של הכיתה. לפעמים הם יכולים להיעדר מהכיתה לכמה ימים עד שמישהו בכלל ישים לב להיעדרותם וגם זה לרוב בגלל חברם לספסל הלימודים, שנשבר לו להרים את הכיסא בסוף השיעור במקומם. ילד שקוף יכול לנוע בין : חרדה חברתית לקושי במיומנויות חברתיות, להזנחה ועוד.

Created by BestSite

© 2020 חופית גל