רגישות לדחייה Rejection Sensitivity

רגישות לדחייה Rejection Sensitivity  בקיצור מכנים אותו RS (ילדים מכנים אותו הערס) הינה נטייה קוגניטיבית-רגשית של הפרט לצַפּוֹת בחרדה ובכעס שאחרים יידחו אותו חברתית, גם כאשר בפועל לא מתרחשת דחייה. האדם הרגיש לדחייה מתמקד בחיפוש רמזים לדחייה בסביבתו. הוא נוטה לפרש כל התנהגות לא ברורה, עמומה או שלילית של הזולת כדחייה, גם במצבים שאין בהם משום דחייה ממשית. משפורשה התנהגות מסוימת כדחייה בעיני הרגיש לדחייה הוא יחוש מצוקה והדבר יוביל אותו לנקוט תגובת ייתר אפקטיבית והתנהגותית: תוקפנית או מסתגרת.

מחקרים רבים מצאו כי ילדים דחויים חברתית מפגינים רגישות גבוהה לדחייה, אבל לא רק.

 
תיאור אירוע ראשון:

דני, בן 15, קבע עם חבר לשחק יחד במגרש הכדורגל, דני מגיע למגרש ונעצר, הוא רואה שחברו משחק כבר עם משהו אחר, והם נראים שמחים ונהנים. דני חושב לעצמו שבטח לא ירצו לשחק אתו, הוא הולך מהמגרש עם דמעות בעיניים ובמפח נפש. "בחיים לא אקבע אתו יותר, הוא לא חבר"! הוא חושב לעצמו.

תיאור אירוע שני:

רוני, בת ה11.5 עולה על האוטובוס, אין מקומות מקדימה וחברה שלה לא שמרו לה מקום ולכן היא צועדת לתוך האוטובוס במבט מושפל ומתיישבת מאחורה, בראשה עוברות מחשבות "אף אחת לא שמרה לי מקום ולא אמרה לי בוקר טוב, לא אכפת להן ממני". רוני מתקפלת בתוכה ואומרת לעצמה "אף אחת לא אוהבת אותי", יורדות לה דמעות והיא בוהה בחלון מחשש שמישהו יבחין במה שעובר עליה.

תיאור אירוע שלישי:

רוני, בת 14, רואה מרחוק בהפסקה הגדולה את שתי חברותיה הטובות. כאשר היא מתקרבת אליהן, היא רואה אותן מסתודדות זו עם זו ומצחקקות , נדמה לה ששמעה את שמה. רוני  חושבת לעצמה "אני יודעת שהן מדברות עליי, הן לא חברות טובות", היא פונה אליהן בכעס רב ואומרת: "אתן ממש מגעילות, אתן יודעות".

אחד המכנים המשותפים לשלושת האירועים שהוצגו הינו רגישות גבוהה לדחייה אשר קיימת אצל שלושת המקרים.

מעגל הקסמים של רגישות לדחייה
מה יכול להיות ההסבר להתנהגות זו?

החוקרים העלו הסבר לפיו RS התפתח מלכתחילה כמנגון המגן על האדם מפני דחייה על ידי אנשים משמעותיים בחייו, ומפני דחייה על ידי קבוצות חברתיות. אם אדם חווה בעבר כאב הקשור בדחייה, הרי שהגנה על העצמי מפני דחייה נוספת - תוך שימור מערכות יחסים קרובות עם אחרים - מהווה יעד חשוב עבורו, ולכן מתפתח מנגנון הציפייה בחרדה לדחייה.

 

אולם, מנגנון זה הופך לגורם מפריע כאשר הוא מופעל באופן אוטומטי, גם כאשר אין רמזים לדחייה אישית בסביבה והפעלתו גורמת לשרשרת פעולות שבסופו של דבר מביאות להתגשמות הציפיות לדחייה.

 

תוצאות מחקרים:

נמצא כי אנשים עם רגישות גבוהה לדחייה חווים יותר מסוגלות עצמית נמוכה וערך עצמי נמוך, דיכאון ובדידות חברתית ואף מתקשים לשמור על קשרים רומנטיים לאורך זמן. כמו כן נמצא כי לילדים רגישים לדחייה היו יותר קשיים עם בני גילם ועם מוריהם. מחקרים נוספים מצאו כי בקרב הרגישים לדחייה, בנים נוטים יותר לתגובות תוקפניות  וכועסות בהשוואה לבנות אשר נוטות לתגובה הימנעותית. דאוני (2002), החוקרת המרכזית בפיתוח המושג רגישות לדחייה. מסבירה את הקשר בין רגישות לדחייה ותוקפנות בעזרת תיאורית היייחוס של היידר (Heider, 1958): על פי תיאוריה זו, אנשים רגישים לדחייה תופסים את הדחייה של הזולת גם כאשר אינה קיימת במציאות ומייחסים את הדחייה לכוונות רעות ושליליות של האחר. מכיוון שכך הם מגיבים בהתנהגות תוקפנית כתגובה אוטומטית השרדותית, ללא תיווך של מחשבה ושיקול דעת. במקרים אחרים, בהם אין תגובה תוקפנית, הילדים הרגישים לדחייה מייחסים את הדחייה לעצמם ובמצב הזה במקום להגיב בתוקפנות הם יפתחו תגובות של המנעות, נסיגה מאינטראקציות חברתיות ולעיתים גם תסמינים דכאוניים.

טיפול ברגישות לדחייה

טיפול התנהגותי קוגניטיבי מאוד יעיל בהתמודדות עם רגישות גבוהה לדחייה. מהלך הטיפול כולל למידה של מעגל הקסמים של הדחייה (מרכיב פסיכו - חינוכי), העלאת יכולת הזיהוי של מצבים אלו, שינוי הפרשנות שניתנת לרמזים חברתיים (מרכיב קוגניטיבי), והתנסות בכניסה לסיטואציות חברתיות (מרכיב התנהגותי), תוך אימון במצבי דחייה חברתית. כמו כן, הטיפול עוזר בפיתוח היכולת להתמודד עם דחייה אמיתית שכן כל אדם חווה במהלך חייו דחייה מסוגים שונים ואופן ההתמודדות עמן הוא משמעותי לאיכות החיים, לדימוי העצמי, לתחושת המסוגלות העצמית ולנכונות להמשיך ולהתנסות במצבים דומים בעתיד.

Created by BestSite

© 2020 חופית גל