סיפור מקרה של א' בת 9 שהתמודדה עם קשיים במיומנויות חברתיות.

א' הגיע אליי בכיתה ג', בודדה מחברים וחברות. א' לא הצליחה להחזיק קשרים, לא הגיעו אליה חברים, לא התקשרו להזמין אותה, החברה היחידה שהיתה עימה בקשר עזבה בסוף כיתה ב' וא' נשארה לבדה .

בהפסקות בדר"כ נשארה בכיתה, במקרה והמורה היתה נותנת מטלות זוגיות או קבוצתיות א' היתה משתלטת על הקבוצה ומתפרצת אם לא היו עושים כרצונה.

לא' חוזקות רבות : נבונה, יצירתית ואוהבת לעזור.

כשגיליתי שא' כותבת שירים וסיפורים, הצעתי לה שנכין יחד סיפור בהמשכים שבתוכו יהיו מגוון כלים שנעבוד עליהם יחדיו, כדי לשפר את המיומנויות החברתיות שלה.

א' מאד שמחה וכך עבדנו על הספר שא' בחרה לקרא לו: "המסע של א' ".

בסוף התהליך א' השיגה את כל המטרות שהצבנו בטיפול, 1. יצרה קשרים משמעותיים עם חלק מילדי כיתתה ומהשכבה.

2. שיפרה את כל המיומנויות החברתיות שלה ( מופיע בספר)

3. הלכה לבית ספר בשמחה

חברים

אז למה אני בכלל עושה את הספר הזה?

אה, תנו לי לחשוב, בגלל שיש לי מעט חברים וכל מני בעיות.

אני רוצה לספר לכם על עניין החברים שלי: בזמן הזה היו לי מעט חברים, ולא ידעתי למה.

ואז אמרתי לחופית את זה כי היא שאלה מה הבעיות שלי. אז היא אמרה: צריך לטפל בזה.

ואני הסכמתי איתה כי זה חשוב מאוד, גם לי וגם לה.

אז חופית שאלה אותי: "למה את חושבת שיש לך מעט חברים?" ולא ידעתי לענות לה.

אז יצאנו ''למסע'' להבין למה אין לי חברים ולשנות את זה כדי שיהיו יותר חברים.

אני רוצה לספר לכם מה קרה לי ''במסע''.

(אז מי זאת חופית? חופית זאת מישהי שעוזרת לי עם קשיים שיש לי, עם חרדות, עם חברים ועם התנהגויות,

בהמשך תגלו ותבינו איך היא עוזרת לי).

"המסע"

אז ''המסע'' זה בעצם לא ''מסע'' אמתי אנחנו פשוט נפגשות פעם אחת בשבוע מדברות על מה שקרה השבוע.

במסע יהיו כל מיני סיפורים מעניינים ומרתקים, שאני אספר, ויהיו חלומות מוזרים, אבל תדעו שלא הכל אמיתי,

אז אל תפחדו. אם תמשיכו לקרוא את הספר הוא יכול לעזור לכם עם כל מיני בעיות. ?!

תקשיבו, אף פעם לא שאלתי את האחרים אם משהו נעים להם, או אם מתאימה להם העזרה שאני רוצה לתת להם,

ולא הבנתי למה הם כועסים עלי.

אז מה זה ?!, סימן שאלה סימן קריאה זה אומר שאני צריכה לשאול ואני לא שואלת אלא פשוט אומרת.

נגיד – אם אני רוצה שוקו אני אומרת: "אמא תכיני לי שוקו!" ואני לא שואלת: "אמא את יכולה להכין לי שוקו?"

הקשבה

יאוו, כמה שהיו חסרים לי חברים.

תקשיבו לי – הדבר הכי חשוב בחברים זאת הקשבה.

כדי להקשיב צריך להסתכל בעיניים, ולכוון את הראש לכיוון מי שמדבר, כדי שהוא ידע שאתה מקשיב לו.

בנוסף, צריך להפסיק לחשוב על כל מה שאתה חושב בזמן הזה, ולחשוב רק על מה שאומרים לך.

אם אתה חושב על מה שאתה רוצה להגיד ולא על מה שאומרים, אתה שוכח מה שאומרים לך מיד אחרי שזה נאמר.

אני מציעה לכם אם יש לכם מחשבה לשים אותה בצד, או לכתוב אותה לרגע, כדי שתוכלו להתאפק ולהקשיב לשני.

אחר כך כמו שאתם הקשבתם לו הוא יוכל להקשיב לכם.

והדבר הכי חשוב, זה להבין את מה שהאחר אומר, לא סתם להקשיב לו ולא להבין.

אם אתה לא מבין מה הוא אומר – שאל אותו מה הכוונה. אם אתה מקשיב לחברים שלך, אתה תדע עליהם יותר וכך תוכל להכיר אותם ולהיות חבר טוב יותר שלהם, ולהבין איך לשמח אותם.

יש לי שתי דוגמאות לכך שאם לא תקשיבו יהיה לכם פחות טוב:

פעם אחת, כשלחברה שלי סתיו, הייתה יומולדת, היא סיפרה לי שיש לה יומולדת ולא הקשבתי לה. כשהיא ארגנה את היומולדת היא הייתה ממש עצובה כי לא באתי ליומולדת שלה.

דוגמא שניה – כשאני לא הקשבתי לאף אחד, אז ההורים תמיד אמרו לי כל מני דברים לעשות – למשל, ללכת לאכול, לא שמעתי, ואז הייתי מאוד רעבה כשנגמרה הארוחה.

דיו!

יום אחד, כשהייתי אצל חופית, היא שאלה אותי איך קוראים לכעס שלי. שאלתי – מה? ואז היא סיפרה לי שכל ילד שיש לו את הבעיה שלי ממציא שם לכעס שלו. לדוגמא "כעסני". החלטתי לקרוא לכעס שלי "דיו" כי תמיד כשאני כועסת אני צועקת "די!" ויש גם את הסימן קריאה אחרי שצועקים, ואם אני מורידה את הנקודה למטה של הסימן קריאה, יוצא לי "דיו". אז החלטתי לקרוא לכעס שלי "דיו" (אגב, גם אתם יכולים למצוא שם לכעס שלכם).

בהתחלה דיו היה מאוד מאוד שמח. כשדיו שמח זה רע בשבילי. כשדיו שמח, יכולים לתת לי עונשים בגללו. כשדיו שמח, אני יכולה להגיד קללות או מילים שבסוף אני מצטערת שאמרתי אותם.

הקשר בין דיו לבין חברים – זה הריבים שלנו עם החברים. לכל אחד יש ריבים עם חברים, כי אם אתם באמת חברים של מישהו, אתם רבים אתו, כי אתם הרבה זמן לידו. אתם צריכים להשתלט על זה כדי שלא יהיה לכם ריבים עם חברים כי אם יהיו לכם ריבים עם חברים אז לא יהיו לכם כל כך הרבה חברים. זה בסדר לריב עם חברים, אבל תנסו כמה שפחות.

יש לי כמה דרכים בהם אני משתלטת על דיו. אולי תוכלו לנסות אותם כדי להשתלט על הכעסים שלכם:

אתם יכולים לעשות במחשב דף, כטבלה, שכתוב עליו דיו וחברים, וביניהם יש קו. מתחת לדיו ולחברים אתם גם שמים קו. כל יום אתם צובעים חלק מהדף בכמות שנראית לכם, מתחת לדיו – ומתחת לחברים. אם תצליחו למלא את חברים, יהיה לכם פרס קטן. אם תמלאו את דיו, אז כל החברים וכל דיו ירדו ויהיה לכם עונש קטן.

אפילו אתם לא חייבים עונש, אתם יכולים איזו משימה. זה עוזר להשתלט על דיו כי אתה רוצה להשתלט על דיו, כי אתה רוצה לקבל את הפרס. אבל לא פרס גדול כמו איפון.

השיטה השנייה שלי זה לעשות פסים, לא אכפת ממה, אפשר מנייר, אפשר ממקל ארטיק, לקחת כמה מקלות או כמה פסים, ולכתוב עליהם את ימי השבוע, ומאחורה לכתוב את המספרים, מ- 0 עד 10. כל יום שעובר, נגיד עובר יום חמישי, אתם הופכים את הפס או את המקל ארטיק של יום חמישי, ומקיפים את הרמה שדיו היה היום כשהיה הכי גבוה. בסוף השבוע, בודקים אם כל השבוע המספרים היו מ 0-3, אתם תקבלו פרס קטן.

דרך שלישית- כשאתם כועסים ולא מצליחים להשתלט על הכעס, אתם לא חושבים על הכעס וחושבים על משהו אחר. לא אכפת לי על מה תחשבו – על גלידה, על שוקולד, העיקר שתחשבו על משהו אחר. בדרך כלל אם אתה שוכח מזה אז אתה שוכח לעשות כל מני בעיות ואתה נרגע.

דרך רביעית – הבית של דיו הוא בבטן, אז אם אתה כועס, אתה לוקח כוס מים ושותה ואתה כמו כדור, ואז דיו חוזר לבטן, שהיא הבית שלו.

דרך חמישית – לדרך הזאת קוראים – "פיי ושדית". אנחנו לוקחים שתי דמויות – את פיי, שהוא הפיה הטובה, והוא נותן לנו עצות ורעיונות איך להסתדר עם דברים בצורה טובה, ומנסה להבין את הצד השני ולהסביר לנו למה הוא עשה מה שעשה שהרגיז אותנו. יש את שדית – היא הפיה הרעה, והיא נותנת לנו עצות רעות ומנסה להגיד לנו שהשני עשה את זה בגלל שהוא רצה לעשות דווקא ורע. בעצם, הכל בדמיון שלנו. תחשבו מה פיי היה אומר, ומה שדית הייתה אומרת, ותבחרו. הצד שעדיף לבחור בו זה הצד של פיי, כי הוא עוזר לנו להרגע ולפתור את הדברים בצורה טובה ולא בריב. אתם יכולים להמציא לפיי ושדית שמות. אם אתה בן פיי ושדית יכולים להיות בנים, ואם את בת הן יכולות להיות בנות. אפשר גם לצייר אותם וכל פעם שאת/ה רב/ה עם מישהו, אז תוציא אותם מהתיק.

שתלטני

אז מה זה בכלל שתלטני?

שתלטני הוא כשאתה רוצה להחליט, ולא נותן לאף אחד להציע הצעות, או גם לומר דברים, ורק אתה מחליט.

אני המצאתי לזה שם: "שתלטני" אתם יכולים להמציא לזה שמות אחרים כמו: "אל תשתלט עלי" או "אני לא רוצה אותך" ועוד... שתלטני זה גם דבר טוב וגם דבר רע. הדבר הטוב שבשתלטני, שהרבה פעמים אתה מציע הצעות והן ממש טובות, וכולם רוצים אותם. אבל לפעמים כולם רוצים את ההצעה האחרת, ואתה לא מוותר, ואתה משתלט והורס את הכל.

אני אציע לכם כמה הצעות שיעזרו לכם להיות השליטים של שתלטני, והוא לא יהיה השליט שלכם:

1. הבית של שתלטני, הוא בבטן. אם אתם מרגישים שהוא מגיע, תיקחו כוס מים, תבלעו, ותשכחו מזה. כך הוא יחזור לבטן.

2. פשוט, אל תרצו שהוא יגיע. אולי זה ייקח לכם הרבה זמן, אבל מתישהו זה יעבוד.

אנחנו גם רוצים וגם לא רוצים ששתלטני יקרה, אני מקווה שהוא יקרה לכם רק כשהוא יכול לעזור,

אבל בטוח שמתישהו הוא יעשה לכם משהו רע. נסו שזה לא יקרה הרבה פעמים, אבל אם זה קורה,

תמיד אפשר לבקש סליחה....

דיו שומר ראש של שתלטני

דיו, הוא כמו שומר ראש של שתלטני. כל פעם שיש את שתלטני, דיו מחכה, שאם לא יעשו את מה ששתלטני רוצה,

אז דיו מתפרץ. זה לא תמיד קורה, אבל בדרך כלל... בהתחלה אני וחופית חשבנו אולי דיו הוא החבר הכי טוב של שתלטני. אני חשבתי – אולי דיו הוא אבא של שתלטני, ואז אמא שלי חשבה ואמרה: "זהו זה, יש לי. דיו הוא שומר ראש של שתלטני. שומר ראש- שומר שלא יפגעו במישהו, וכך דיו שומר על שתלטני, בצורה קצת שונה – אם לא עושים את מה שהוא רוצה, דיו מתפרץ.

סליחה

אחד הדברים הכי חשובים בחיים הוא להגיד סליחה ועוד יותר חשוב מזה, לסלוח. למה חשוב לסלוח?

כי אם אני לא סולחת אני נשארת כעוסה, ובסוף אני זאת שצריכה להגיד סליחה, וגם מה יוצא לי מזה? אני נשארת כעוסה.

המורה שלי תמיד אומרת שנקמה זה עוד יותר גרוע מאשר לעשות משהו רע. אמא שלי תמיד אומרת שלהישאר כועס ולרצות לנקום זה כמו לבלוע רעל ולחשוב שהוא יפגע במישהו אחר.

אז עכשיו אני אכתוב לכם פרק על סליחה

אני רוצה לספר לכם כמה סיפורים על סליחה:

פעם אחת כשהייתי באוטובוס, ילדה אחת באה, ובטעות דחפה לי את התיק. אמרתי לה "היי, ילדה למה דחפת לי את התיק" כי חשבתי שהיא עשתה את זה בכוונה, ואז היא אמרה: "למה את אומרת דבר כזה, למה את חייבת להאשים כל אחד" , ואני נעלבתי, והתחלתי לבכות. אחרי הנסיעה, היא התנצלה בפני, ואני אמרתי לה "זה בסדר, שכחתי מזה". איך הצלחתי לסלוח? כי זה היה מקרה קטן, ולא על כל שטות צריך להיעלב.

פעם אחת, ראיתי ילדה מסכנה שבוכה. רציתי לעזור לה, אבל היא הייתה כעוסה, וכשניסיתי לעזור לה היא אמרה שהיא כועסת. אמרתי לה: "אולי בכל זאת אני אוכל לעזור לך" והיא אמרה: "די די" אני המשכתי להציק לה, בסוף היא אמרה "די נמאס לי" והיא ברחה והייתה עצובה עוד יותר. אני הרגשתי רע עם זה שהמשכתי את זה ולא עזבתי את זה. בסוף היום, ראיתי אותה עוד פעם, אבל שמחה ומשחקת עם חברות. אמרתי לה סליחה על זה שהצקתי לה, ואז היא אמרה "זה בסדר, דווקא עכשיו אני מאוד שמחה וכיף לי להיות עם חברות. איך הצלחתי להגיד סליחה? כי הבנתי שלא הייתי צריכה להמשיך, כי כשמישהו מבקש לא להמשיך צריך לכבד את זה, למרות שהייתה לי כוונה טובה.

פעם אחת, רציתי לשחק במחשב של אח שלי, ביקשתי ממנו לשחק במחשב שלו, והוא לא הרשה לי. ממש ממש רציתי, והתעקשתי והתעקשתי והתעקשתי, והוא אמר לי: "איילת, לא רק שאני לא מרשה לך, גם אמא לא תרשה לך, אז תפסיקי להציק לי", ואני אמרתי לו: "אם אתה רוצה שאני אפסיק אז תלך למקום אחר שלא תראה אותי בו". והוא אמר לי: "אני לא חייב ללכת אני יכול גם לגרש אותך" ואני עניתי לו: " אולי אתה תנסה לגרש אותי אבל אף פעם לא תצליח". הוא אמר לי: "תפסיקי כבר" אז אני התחלתי לצעוק, וכל שניה עשיתי משהו לא טוב בבית. ההורים שלי בזמן הזה נחו, ואבא שמע את הצעקות, הוא התעורר מזה, יצא החוצה, ראה מה עשיתי, וממש כעס עלי. הוא צעק עלי לסדר, ואמר לי ללכת לחדר, ואני התנגדתי אליו, ובסוף הוא לקח אותי בכוח לחדר. אני נשכבתי, ובכיתי, והייתי על המיטה כשעה, ואחר כך נרגעתי. אני הלכתי לאח שלי ולאבא שלי, ביקשתי מהם סליחה, והם אמרו לי "על מה את מדברת?" ואז הם אמרו "אה, לא זכרתי את זה". והם אמרו שהם גם מצטערים, והכל נרגע.

מרחב

תמיד צריך לתת מרחב, לכל אחד. גם אחרים צריכים לתת לך מרחב. מרחב, הוא בין הדברים הכי חשובים שיש בשביל לחיות ביחד. לכל אחד יש, מין מעגל דמיוני סביב הגוף שלו, שהוא המרחב האישי שלו, שאם מישהו נכנס למרחב הזה נהיה לו לא נעים. אפשר כמובן שמישהו קרוב, חבר טוב או בן משפחה יכנס למרחב, אבל רק אם שני הצדדים מרגישים שזה מתאים. אפשר לבקש רשות, או פשוט בשפת הגוף להבין שלשני זה מתאים שנכנס למרחב שלו. כמובן, שחשוב גם שהאחר יבדוק שמתאים להיכנס למרחב שלנו. אם זה לא קורה יש הרגשה מאוד לא נעימה של צפיפות ופגיעה בפרטיות. כשזה מתאים לשני הצדדים זה יכול להיות מאוד נעים להתקרב ולהתכרבל ביחד למשל בחיבוק. זה כמובן פחות מתאים עם זרים, וכן יכול להתאים עם חברים קרובים, או בני משפחה. אם אתה רוצה למדוד את המרחב האישי שלך, שלח ידיים קדימה, ותסתובב. תצייר לך קו דמיוני איפה שהידיים שלך הגיעו, וזה בערך המרחב שלך. באותה צורה אתה יכול לדמיין את המרחב כמו קו דמיוני סביב אנשים אחרים. חשוב לזכור שהמרחב האישי הוא אישי, ושונה מאדם לאדם, ולכן חשוב לשים לב מה מתאים לבן אדם שאתה לידו. פעם כשהייתי רוצה לחבק את אמא או לשבת עליה, פשוט הייתי מתיישבת, ולא שמה לב אם זה מתאים לה, או אולי יש לה קפה ביד, או היא צריכה מרחב. היום אני שואלת אותה אם אפשר לשבת עליה, ומחכה שהיא תהיה מוכנה כי למדתי שאפילו לאמא צריך לתת מרחב.

בנוסף, לכל אחד בזמנים שונים יכול להתאים מרחב שונה, למשל כל אחד צריך להיות לפעמים לבד, וצריך לתת לו מרחב גדול יותר כשהוא צריך אותו, לפעמים אפילו חדר שלם לבד לזמן מה. למשל, אם אני רבה עם מישהו, אני בדרך כלל רצה לחדר שלי, סוגרת את הדלת ולא רוצה שאף אחד יכנס.

גישור

בשנה האחרונה התחלתי ללמוד גישור. למורה שלי לגישור, קוראים דורית. היא מאוד נחמדה ומסבירה לנו הרבה דברים חכמים שאפשר ללמוד מהם. דבר שהיא מאוד מתעקשת עליו וגם חופית אומרת שצריך אותו, הוא – הקשבה. כבר כתבתי לכם פרק על הקשבה, שבעזרתו אתם מבינים דברים על הקשבה, ואיך אפשר להשתפר. מה שדורית אומרת, שלהקשבה יש "שלושה ש'":

1. שתיקה – הכוונה היא שצריך לשתוק כשמקשיבים, ולא לדבר, כי אם אתה תדבר באמצע אתה בעצם לא מקשיב, ולא יכול להבין. תנסה כשכולם מדברים בו זמנית למצוא מה שמישהו אומר, ולא קצת, את הכל...

2. שאילת שאלות - אם אתה מקשיב ואתה לא שואל, זה נראה שלא הבנת, או יכול לגרום למי שמדבר אליך לחשוב שאתה לא מקשיב לו, או שלא מעניין אותך.

3. שיקוף- כשאתה מסיים לשמוע את הדברים שחברך אמר לך, אתה צריך להגיד את מה שהוא אמר במילים שלך, כדי שהוא יראה שהבנת נכון, וגם שאתה תראה שהבנת נכון.

עוד דבר שדורית אומרת פעמים רבות, הוא שכשמדברים למישהו, צריך לדבר אליו בנעימות. אם אתה אומר למישהו משהו לא בצורה נעימה, הוא יכול להיפגע ממך, ולהיעלב, וזה לא יהיה נעים לשניכם. הרבה פעמים הוא יכול במצב כזה להתעלם ממה שאתה אומר. אפשר להגיד בצורה נעימה, גם דברים פחות נעימים. יש לי דוגמא – סיפור שדיברו יפה, וזה הצליח. המורה שלי, דורית, סיפרה לי את הסיפור.

יום אחד, דורית הלכה לרופא. לקח לה הרבה זמן למצוא חניה. כשהיא ראתה מישהו יוצא עם המכונית שלו, היא חיכתה הרבה זמן שהוא יצא, וכשהוא יצא, מישהו הגיע במהירות אדירה ופשוט נכנס לחניה. דורית דיברה איתו בנעימות ואמרה לו: "יש לי תור לרופא ממש דחוף, ואם זה לא יהיה היום זה יהיה עוד חודשיים. אני צריכה להיות בתור היום. אפשר בבקשה לקבל את מקום החניה? חיכיתי כאן הרבה מאוד זמן". האיש ענה לה: "בסדר גמור, אני אפנה לך את החניה" והוא פינה לה. היא יכלה להגיד לו גם בצורה שונה, היא יכלה לצעוק עליו, או לקלל. במקום זה היא בחרה להגיד בצורה נעימה. הרבה פעמים אומרים דברים בצורה לא נעימה (בטון חזק) ובעצם מתכוונים למשהו טוב. למשל – אמא שלכם יכולה לתת לכם מחמאה בצעקה, אבל בעצם הם בכלל לא שמים לב. רק צריך להגיד להם: "דיברת בטון חזק, אתה יכול להנמיך את הקול?" והם ינמיכו את הקול בשמחה.

לפעמים אבא שלי אומר לי דברים בטון חזק, כי הוא כועס. אני חושבת שהוא צועק עלי ונעלבת, אבל אני לא צריכה להיעלב. הוא רק אומר את זה חזק כי הוא כועס.

ויתור

אתם מכירים את זה שאתם רוצים משהו וגם מישהו אחר רוצה, ואז אתם רבים על זה? ויתור, זו היכולת לתת למישהו את הדבר שגם אתה רוצה וגם הוא. זה נקרא לוותר. כלומר, אתם רבים על משהו, ששניכם רוצים, אבל רק לאחד יכול לקבל, ואם אתה אומר לשני: טוב, אני מוותר, אז בעצם זה אצלו. ונגמר הריב. אם כל הזמן תריבו עם חברים שלכם על משהו ולא תוותרו, אז לא יהיו לכם חברים. יש דברים שאתם צריכים לדעת שזה ריב טיפשי, וצריך לדעת לוותר. אם יש דברים שבאמת חשובים לכם ניתן לדבר ולמצוא דרך להתפשר – למשל לעשות תורות. למשל – אם יש ריב טיפשי על נדנדה – תגיד: אתה תהיה קודם, אחרי חמש דקות אני אהיה, וכך נעשה תור. חמש דקות כל אחד. צריך לדעת מה באמת חשוב לכם וכדאי להתעקש עליו ולא לוותר, אולי למצוא דרך להתפשר, ומה לא כל חשוב, וסתם נכנסתם לריב, ואפשר לוותר.

נתינה

נתינה היא האחות של ויתור, היא דומה לו, אך גם שונה ממנו. נתינה היא היכולת לתת ממה שיש לך – למשל לכבד קצת מהבמבה שיש לך. למשל, אני אוהבת להכין פנקייקים לכל המשפחה בשבת בבוקר. אני בדרך כלל קמה ראשונה ומתחילה להכין. הנתינה הזו נותנת לי הרגשה טובה, שאני מכבדת אנשים בדברים שהכנתי, וגם שאני הכנתי משהו טעים שגם אני נהנתי ממנו. אבל, צריך לדעת מתי לתת ומתי לעזור, כי אם מישהו לא צריך או לא רוצה את העזרה, ואתה מתעקש, זה מפריע לו. הנתינה צריכה להתאים לאחר, אחרת מגיע שתלטני, והוא הורס את הנתינה. כדאי לתת, כי אם אתם נותנים גם תרגישו טוב, וגם ייתנו לכם דברים שאתם אוהבים.

התחשבות

לפעמים, יש דברים שמפריעים לאנשים, ואנחנו צריכים לחשוב על זה שזה מפריע להם, ולהפסיק לעשות את מה שמפריע. התחשבות באה מהמילה – לחשוב, אנחנו צריכים לחשוב על אנשים אחרים. למשל, יום אחד כשישנתי אצל סבא שלי, לא חשבתי וכשקמתי לפני, התחלתי לנגן בפסנתר שלו. הוא התעורר למרות שרצה להמשיך לישון. זה הפריע לו שהוא קם מהשינה, וגם הפריע לי, כי עשה לי רגשות אשמה. מאז למדתי, שצריך גם לחשוב על אנשים אחרים. למשל, אם אתה שומע מוסיקה באוטו, ולמישהו זה מפריע, אתה צריך להתחשב בו ולהפסיק את המוסיקה. אם אתה רוצה לשמוע מוסיקה באוטו בלי להפריע אתה צריך בפעם הבאה להביא אזניות, וכך גם להתחשב באחרים.

היגיינה

היגיינה זה הניקיון של הגוף, למשל, אם אנחנו מתרחצים כל יום, אנחנו שומרים על הגיינה. צחצוח שיניים בוקר וערב גם הוא חלק מההיגיינה. אם אנחנו לא נצחצח שיניים ולא נתרחץ, נהיה מסריחים ולא יירצו להתקרב אלינו כי זה לא יהיה נעים. ילדים שמים לב מאוד להגיינה אישית, ולפעמים לא נעים להם להגיד. אם לא תקפיד על קינוח אף, ותשמור על ריח גוף נעים דרך זה שתתרחץ ותחליף תמיד לבגדים נקיים, אז יתרחקו ממך ולא תבין למה. גם המראה חשוב – בגדים לא קרועים, צפרניים נקיות, סרוק השיער, ומשפיע על ילדים אחרים. וגם, זה עוזר לך – אתה מרגיש יותר נעים ונקי. כדאי להכיר את הגוף שלך, ולדעת אם יש חלקים מסויימים שכדאי להקפיד עליהם במיוחד. ההיגיינה גם טובה לבריאות. אם תקפיד על צחצוח שיניים לא יהיו לך חורים ועששת.

התמודדות עם הצקות

תמיד דיברתי עם חופית על זה שמציקים לי. חופית אמרה לי במקום איך לגרום להם להפסיק, איך להתמודד עם ההצקות שלהם. אנחנו צריכים לדעת שהגוף שלהם זה לא הגוף שלנו, ואנחנו לא מחליטים מה הם עושים, ואנחנו צריכים להתמודד עם זה. למשל – אם מישהו יציק לך, ואתה תחזיר לו, אז הוא ימשיך, וגם אתה תמשיך, ואז יהיה ריב גדול. בנוסף, אם מישהו יציק לך ואתה מאוד תתבכיין, הוא יראה שההצקות שלו עובדות, והוא ימשיך להציק. צריך לדעת להתעלם או להתרחק ממי שמציק לך. אם מישהו מציק לך, או שתלך לדווח עליו, או שתענה לו בצורה שתוכיח לו שזה לא נכון. למשל – אם מישהו אומר לך שאתה משוגע אז תענה להם: "אני אף פעם לא הייתי בבית משוגעים וזאת עובדה, וגם אתה יודע את זה, אז מה זה אכפת לך?".

יש פעמים שעושים משהו שמציק לך, אבל בעצם לא מנסים להציק לך, ואתה חושב שניסו להציק לך, כי מה שהם עשו הפריע לך. צריך קודם לחשוב ולשאול את עצמנו – האם הם ניסו להציק לי? ולדבר איתם.

אני אתן לכם עוד דוגמא איך להתמודד עם הצקות:

תתארו לכם שיש לכם משקפיים שיכולות להראות לכם את הקללות שמשהו אומר לכם. אתם רואים את המילה מתקרבת אליכם למשל מטומטם/ת ואתם זזים , מתחמקים מהקללות , כך שהם לא פוגעות בכם. אם אתם מרגישים שהמילה גדולה ואתם ממש יכולים להתעצבן עליה ואם תזוזו היא עדיין תפגע בכם אז תלבשו את המגן שיחסום את המילים ( המגן הוא בעצם משהו שאתם מדמיינים שגורם לחסימת הקללה ואפילו שיפסיק להציק לך, כי אתה לא מגיב ולא מגיב עד שהילד שמציק מפסיק להציק לך והולך לצערי למשהו אחר).

פרק סיכום

אאאוווווווווווווווווווווווווווףףף אנחנו נאלצים להיפרד. היה לי מאד כיף אתכם ואני מקווה שלמדתם דברים כמו בפרק עם ?! שלא כל דבר צריך להגיד בסימן קריאה, כי זה לא נעים ובפרק של הקשבה מקווה שלמדתם שצריך להקשיב ואיך להקשיב ובפרק עם הגישור שלמדתם על שלושת השינים. מקווה גם שנהנתם. אני מאד. אם תרצו תוכלו גם אתם לרשום ספר משלכם עם הקשיים שלכם. אל תתביישו לבקש עזרה ממישהו. אם פתאום מציקים לכם שוב תוכלו תמיד להקשיב לשיר שנקרא עינב........ולזכור שאתם לא לבד ויש להרבה ילדים קשיים חברתיים (תקשיבו יותר למילים מאשר למוזיקה עצמה).

מקווה שעזרתי א'