top of page

סיפור מקרה של מ מתבגרת בת 14.5 מכורה למסך


מ הולכת לשון מתי שרוצה 3 או 4 בבוקר, היא נרדמת מול מסך, מול טלויזיה או עם הפלפון. היא קמה מתי שרוצה ,יכולה גם לקום ב16. כשמתעוררת היא בעיקר בפלפון במיטה או בספה ואוכלת. היום מאד נמרח, היא לא פעילה בכלל. לדברי אביה- ככה כל המתבגרים לפי מה שבררתי עם הורים אחרים, זה זמן קורונה, זמן מיוחד אין להם מה לעשות אז שיהיו במסך, שם היא מתקשרת עם חברים, עושה שיעורים ולומדת. כשנשאל מדוע הוא לא מעיר אותה. ענה למה? למה צריך? כשאני הייתי מתבגר לא העירו אותי. כשנשאל על מטלות ועזרה אמר לי, גם אני לא עזרתי... אתמול במקרה דרשתי ממנה לתלות כביסה והיא עשתה. היא ילדה חברותית, אני לא דואג לה, רוצה שתעשה מה שהיא לא רוצה. כשניסה לברר איך היא רגשית, נפשית , הוא קבל תשובה קצרה ושטחית. סבבה.


מה אפשר לעשות ? לא מדברים על שנוי גדול, אפילו קטן.

  1. בהסתמך על המחקרים כדאי ורצוי להגביל זמן מסך. יש רצוי ויש מצוי. אז הרצוי פחות משעה ביום, אבל זה לא ריאלי ולכן צריך לשבת ולדבר להסכים על זמן מסך , למשל שעתיים מסך+ שעתיים טלויזיה.

  2. זה הזמן לעשות "אסיפת דיירים" ולהחליט על משימות שותפות. לשתף את המתבגרים בתמונת המצב לאשורו ולבקש מהם להיות שותפים בבית. הכוונה לדיאלוג שמזמין לשותפות. משמעות השותפות זה משימות שאתם מבקשים את שותפותם או לתת להם אחריות. רצוי שהאחריות תגביר מוטיבציה כמו למשל ברוח "מאסטר שף" להציע/לבקש לפחות פעמים עד שלוש בשבוע שהם יתכננו ויכינו ארוחה למשפחה. חשוב לשתף מתבגרים ולקחת חלק בהעסקה של אחים צעירים לא כמחליפי הורים, כן כמסייעים. זו הזדמנות ללמוד כל מיני מיומנויות טכניות (בבית או בחוץ) - שטיפת כלים, כיסוח דשא, שתילת צמחים לרחוץ את הכלב וכו. כמובן שכל משפחה תמצא את מה שמתאים לה. זו לא בושה להודות שגם לכם קשה, ואם אתם בקבוצה שהוצאה לחל"ת או לצערנו פוטרה השיחה הזו צריכה להכיל גם מסרים לגבי הוצאות משפחתיות ואישיות, נושא התקציב והעתיד הכלכלי שיש להיערך אליו. יתכן והמתבגרים עסוקים בעצמם אבל הם גם מאוד רגישים אליכם ואל דאגותיכם. נסו לא לצייר להם עתיד שחור משחור אבל שתפו אותם (אתייחס לנקודה הזו שוב בהמשך).

  3. סדר יום או להפוך יום ללילה ולילה ליום מתבגרים בחופשה נוטים להפוך סדר יום ולילה. חשוב לזכור "עכשיו זה לא הזמן להתחיל מאבקים". כן לעשות סטטוס קוו. בואו נהפוך כל התנהגות לחוק. למשל, אם שעת התעוררות סבירה היא ב12 בצהרים - זו השעה שאתם רוצים לראות אותם וזה הזמן שבו אתם מצפים לעזרה שסיכמתם עליה . החל "בשירות חדרים": ניקיון, כביסה או שמירה / העסקת אח/ות צעירים - ושחשוב לכם הגבול הזה שימו זאת על השולחן. תתחילו מהפעולה שממילא מתקיימת (התעוררות 12 בשעה ) הפכו אותה לחוק או לנקודת המוצא (ואל תאבקו בלילה מתי הלכו לישון ב12 בצהריים תעמדו על עירנות

  4. עבודה עצמית של ההורים לא רצוי להיכנס למחשבות "קטסטרופליות" :"זה לתמיד, איזה אדם הוא יהיה ועוד..." בני אדם גמישים ומסתגלים. יהיה קושי בחזרה לשגרה - אין ספק, אבל...תהיה גם הסתגלות מחדש למציאות המשתנה. נסו להגיע להסכמה מה אתם רוצים לעשות במשותף? ערכו מו"מ סכמו את ההסכמות ו...תהיו עקביים. חשוב לנשום עמוק כי לעיתים המאבק יהיה לא פשוט, על אף ההסכמים שייקבעו במשותף ושיום לפני כן הסכמתם עליהם מראש, עשוי להיות ניסיון לסדוק את עמדתכם... לעיתים השילוב של עייפות, תסכול מאנרגיה שלא מוצאת פורקן (עקב השגרה שנקטעה) וצמצום המפגש החברתי מנקז את כל העוצמה לרגעים בהם ילדכם צריכים לעמוד בהבטחתם, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בהתפרצויות של כעס, אמירות לא פשוטות, התעלמות.. . נסו לשנן לעצמכם עד כמה שאפשר בתוך רגעים אלו שעל אף כל עוצמות ההתנגדות ילדכם זקוק לעוגן ברור להישען עליו פעם קראו לזה עקרונות מנ"ע: מחויבות - כולם מחויבים להסכמה. נחרצות - אם קבענו משהו לא פותחים מסע ומתן זה מה שהוסכם. עקביות - משתדלים לא להתעייף כי ברגע שאנחנו מעבירים מסר שדי התעייפתי מהסיפור.. .ההסכמה מתמוטטת.

מה אבא של מ' יכול לעשות אחרת: להעיר אותה בשעה סבירה, לעשות שיחה ולהיכנס ליום יום משימת שותפות ופעילות גופנית כלשהי ולהגביל זמן מסך.


סיפרה לי אמא ל3 מתבגרים- עשתה הסכם עם הבת שלה, תמורת ספורט פעם ביום שהיא תפעיל את הבנים, היא תקבל אחרי הקורונה 1000 שח לקניות, ועם הבנים עשתה גם הסכם.

מה ידליק נורות לאבא של מ'- עם אחרי הקורונה ימשיך הצמצום, ויהיה פער בין לפני הקורונה ואחרי, כלומר לא תלך לחוגים או לפעילויות חברתיות. יצטרך לשים לב איך היא מבחינה חברתית, ורגשית. בעיקר דכאון וחרדה. מתבגרים לא תמיד יודעים לתמלל דכאון ויכולים לבטא יותר תחושת גוף של כבדות ועייפות.

43 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page