נכון שאנחנו נוטים לקשור בין הצגת רגש לבין חולשה. אבל דווקא הרגע שבו אנחנו מרשים לעצמנו להיראות פגיעים הוא הרגע שדורש הכי הרבה אומץ. מה קורה לנו כשאנחנו עוצרים דמעה כדי שלא יראו אותנו בוכים? כמה אנרגיה הולכת ל"שריון" הזה, וכמה זה מרחיק אותנו מהאנשים שסביבנו?

נכון שקל להיות גדולים כשמנצחים. אבל הגדולה האמיתית נבחנת דווקא ברגע שההצלחה לא מגיעה. מה קורה לנו כשהתוצאה לא הולכת בכיוון שרצינו?

נכון שקל להיות גדולים כשמנצחים. אבל הגדולה האמיתית נבחנת דווקא ברגע שההצלחה לא מגיעה. מה קורה לנו כשהתוצאה לא הולכת בכיוון שרצינו?

הנמל הוא מקום בטוח. אבל אם הספינה נשארת בו כל חייה, היא לעולם לא תגלה למה באמת נבנתה.

כהורים, ברגע האובדן אתם מתמודדים עם הכאב שלכם ובמקביל מנסים להבין איך לעזור לילד שלכם. השאלות שמגיעות אליי הכי הרבה מהורים בקליניקה, אספתי כאן עם תשובות.

כשאדם מגיע לקליניקה ושואל "מה עושים עכשיו?", התשובה שאני נותנת אינה מתכון אחיד. הטיפול בדיכאון הוא תמיד שיחה בין הגישה המחקרית לבין האדם הספציפי שיושב מולי.

לא כל דיכאון נראה אותו דבר. ולא כל דיכאון נוצר מאותם גורמים. ההבחנה בין הסוגים השונים אינה רק עניין טכני. היא עוזרת להבין טוב יותר את מה שעובר על האדם, ולהתאים את הטיפול בצורה מדויקת יותר.

דיכאון לא נראה אותו דבר אצל כולם. הוא מתלבש אחרת בהתאם לגיל, למגדר ולנסיבות החיים. הכרה בהבדלים האלה היא לעיתים ההבדל בין לבקש עזרה לבין להמשיך לסבול בשקט.

אבל הוא התהליך הסובייקטיבי, מה שהילד עושה עם זה בפנים. איך הוא מנסה לארגן מחדש את עולמו סביב מציאות שהשתנתה בלי שביקש.

מחקר אורך מבוסס שעקב באופן קפדני אחר הורים וילדיהם משלב הילדות המוקדמת ועד לבית הספר לאורך מספר שנים.

כשההורים של א' התקשרו אליי, הם היו בלחץ נוראי, הם סיפרו לי שלפני שבועיים א' בא אליהם בלחץ, עם התקף חרדה של בכי , דפיקות לב וקשיי נשימה ואמר להם "אני מפחד שאני הומו". מרגע זה במהלך השבועיים הוא סבל מגלים של חרדות שהוא הומו. כשא' הגיע אליי לפגישה הוא סיפר שהחשש להימשך לבנים ליווה אותו מכיתה ה', וכשזה היה מגיע היה מבטל את המחשבה ואומר "חס וחלילה" וכך זה עבר. הפעם הוא מספר שלפני שבועיים הוא נח במיטה וצפה בסרטון מיני של אישה וגבר והתחילו לו כל מיני מחשבות, אני כזה או אולי אני לא

כשל' והוריו יצרו איתי קשר ל' היה בן 21, מספר חודשים לפני שחרורו מהצבא, באותו זמן הוא ניהל קשר זוגי ורומנטי עם ש' כחצי שנה. זה לא היה הקשר הרציני הראשון שלו , אך הקשר הקודם הסתיים בלב שבור ובדיכאון. הROCD של ל' החל כשהיה מרוחק מש' באבט"ש, בזמן זה החלו להצית בו מחשבות חודרניות "האם היא האחת?", "האם אני אוהב אותה מספיק"?, "האם היא אהבת חיי"? ל' החל לבדק האם הוא מרגיש געגוע אליה? היה מתקשר אליה שוב ושוב, למעשה הטלפון היה מעין דבוק לו ליד וכל הזמן ניהל איתה שיחות בשל המחשבה החודר

ד' בת ה26, התקשרה אליי מבית החולים, ה-OCD אחרי לידה חזר אליה כמו בלידה הראשונה. שכיחות של OCD באוכלוסיה הכללית הוא 3 אחוז, שכיחות של OCD אחרי לידה הוא 2-5 אחוז. מחשבות טורדניות לאחר לידה יכולות להיות סביב אלימות, מיניות, לכלוך וזיהום, מוות ומחלות וסימטריה. הפעם הראשונה שסבלה מOCD אחרי לידה (בצעירותה סבלה OCD אחר של נקישות על עץ כל פעם שהגיעה אליה מחשבה חודרנית) החלה עם ביתה הבכורה בסופו של שבוע בבית חולים בשל צהבת. היא מספרת שבוקר אחד התעוררה שטופת אימה שלא תהיה אמא מספי

זוכרים את השיר של R.E.M EVERYBODY HURTS SOMETIMES ? כולנו חווים חזור ונשנה תסכול, כשלון, דחייה, חולי, קונפליקט, עוינות, חרדה, כעס, עצב, בדידות, אובדן, כאב וכו'..לצערי כשזה קורה אנחנו לא מתייחסים לעצמנו בצורה טובה. נדמיין שאתה צועד בדרך קשה, אחד הדברים הקשוחים שחווית אי פעם, הדרך מציבה לך אתגרים, קשיים ומכשולים. זה כואב ומלחיץ ואין פתרון מהיר או תיקון זריז. כשאתה צועד בדרך הזו, איזה חבר תרצה לצידך? חבר שאומר לך בטון קר ולא מכיל: "תתאפס בן אדם, אני לא רוצה לשמע אותך מתלונן ו

אנחנו שומעים בלי סוף ומכל עבר על הסכנות הבריאותיות הגופניות שיש במגפת וירוס הקורונה, אבל כאן אני רוצה להתייחס להיבט אחר- לבריאות הנפשית שלנו

דמיין לעצמך שאנו נסוגים בזמן, אי שם לתקופת האבן הפרה היסטורית. היו רק משפחות, האזור פראי ביותר, מסוכן. סביבנו עצים ענקיים ומיני מינים של חיות בלתי מוכרות. ​ במהלך הטיול נפגוש אדם קדמון. נראה אותו הולך ביער מחפש דברי מזון למשפחתו, צייד או צמחים אכילים. הוא הולך לו בנחת יחסית עד שלפתע קולטות אוזניו רחש עלים ואפו מריח ריח אויב. ​ סדרת אירועים מתרחשת , מתוכננת ואוטומטית, במטרה להכין את הגוף להגנה עצמית. נשלחות פקודות למערכות הביולוגיות השונות כמו פקודה ללב ולשרירי הנשימה להגביר א

"הבת שלי בת 5, בכל הזדמנות ניגשת למסך: טלפון, טאבלט, טלויזיה. אני מצליחה להוציא אותה מהמסכים לזמן קצר למשחק אבל היא מאבדת עניין דיי מהר וחוזרת למסך. כשאני מבקשת לעזוב את המסך , היא מאד מתקשה להתנתק ממנו ואני צריכה להציע חלופה מעניינת. היא מתקשה להעסיק עצמה לבד ומתלונת על שעמום. הסברתי לה על היתרונות והסכנות בצפייה ארוכה במסך. היא יודעת להגיד שהרבה זמן מסך יכול לפגוע לה בראיה וביכולת הריכוז, שבעתיד כשתהיה בבית ספר יהיה לה קשה להתרכז וללמוד". מה אנחנו רואים? מינון גבוה, חוסר

מ הולכת לשון מתי שרוצה 3 או 4 בבוקר, היא נרדמת מול מסך, מול טלויזיה או עם הפלפון. היא קמה מתי שרוצה ,יכולה גם לקום ב16. כשמתעוררת היא בעיקר בפלפון במיטה או בספה ואוכלת. היום מאד נמרח, היא לא פעילה בכלל. לדברי אביה- ככה כל המתבגרים לפי מה שבררתי עם הורים אחרים, זה זמן קורונה, זמן מיוחד אין להם מה לעשות אז שיהיו במסך, שם היא מתקשרת עם חברים, עושה שיעורים ולומדת. כשנשאל מדוע הוא לא מעיר אותה. ענה למה? למה צריך? כשאני הייתי מתבגר לא העירו אותי. כשנשאל על מטלות ועזרה אמר לי, גם אנ

סיפור מקרה של ע , אב ל2 בנות צעירות, כך האישה מספרת: "תמיד היה אישיו עם משחקי מחשב, מאז ומתמיד אהב משחקי מחשב. אבל לפני שהיו ילדים גם לי היה הרבה זמן פנוי לעסוק בתחביבים שלי. כשהגיעו הילדים הרבה דברים השתנו. אחד מהם היא ההרגשה והידיעה שהוא "בורח" מהמציאות המורכבת. ככה הוא מתמודד או שלא. אני יכולה להעיד על עצמי שעצוב לי מאד, כשחוזרים הביתה אחרי שלא התראנו תשע שעות , והילדות ואני נכנסות הביתה והוא מול המחשב לא מסיט מבט מהמסך, אומר שלום ומתקתק על העכבר. זוהי הרגשה נוראית של דחיה

רובנו רגילים לשייך את המושג "התמכרות" לבעיות קשות ונפוצות בחברה שלנו, דוגמת סמים קשים, אלכוהול, הימורים וכד'. במרוצת העשור האחרון, במקביל לכניסה המאסיבית של הטכנולוגיה לחיינו באמצעות שלל מכשירים אלקטרוניים משוכללים, נוצר סוג חדש של התמכרויות – התמכרויות למסכים. בשונה מהתמכרות לאלכוהול או סמים קשים, ההתמכרות למסכים שונים לא קיבלה עדיין את ההכרה לה "זוכות" ההתמכרויות האחרות, הוותיקות יותר. בעוד כולם יודעים ומסכימים כי התמכרות לסמים קשים, אלכוהול או הימורים הינה תופעה חמורה ומדא