מרכז ידע

אבל הוא התהליך הסובייקטיבי, מה שהילד עושה עם זה בפנים. איך הוא מנסה לארגן מחדש את עולמו סביב מציאות שהשתנתה בלי שביקש.

כשההורים של א' התקשרו אליי, הם היו בלחץ נוראי, הם סיפרו לי שלפני שבועיים א' בא אליהם בלחץ, עם התקף חרדה של בכי , דפיקות לב וקשיי נשימה ואמר להם "אני מפחד שאני הומו". מרגע זה במהלך השבועיים הוא סבל מגלים של חרדות שהוא הומו. כשא' הגיע אליי לפגישה הוא סיפר שהחשש להימשך לבנים ליווה אותו מכיתה ה', וכשזה היה מגיע היה מבטל את המחשבה ואומר "חס וחלילה" וכך זה עבר. הפעם הוא מספר שלפני שבועיים הוא נח במיטה וצפה בסרטון מיני של אישה וגבר והתחילו לו כל מיני מחשבות, אני כזה או אולי אני לא

כשל' והוריו יצרו איתי קשר ל' היה בן 21, מספר חודשים לפני שחרורו מהצבא, באותו זמן הוא ניהל קשר זוגי ורומנטי עם ש' כחצי שנה. זה לא היה הקשר הרציני הראשון שלו , אך הקשר הקודם הסתיים בלב שבור ובדיכאון. הROCD של ל' החל כשהיה מרוחק מש' באבט"ש, בזמן זה החלו להצית בו מחשבות חודרניות "האם היא האחת?", "האם אני אוהב אותה מספיק"?, "האם היא אהבת חיי"? ל' החל לבדק האם הוא מרגיש געגוע אליה? היה מתקשר אליה שוב ושוב, למעשה הטלפון היה מעין דבוק לו ליד וכל הזמן ניהל איתה שיחות בשל המחשבה החודר

ד' בת ה26, התקשרה אליי מבית החולים, ה-OCD אחרי לידה חזר אליה כמו בלידה הראשונה. שכיחות של OCD באוכלוסיה הכללית הוא 3 אחוז, שכיחות של OCD אחרי לידה הוא 2-5 אחוז. מחשבות טורדניות לאחר לידה יכולות להיות סביב אלימות, מיניות, לכלוך וזיהום, מוות ומחלות וסימטריה. הפעם הראשונה שסבלה מOCD אחרי לידה (בצעירותה סבלה OCD אחר של נקישות על עץ כל פעם שהגיעה אליה מחשבה חודרנית) החלה עם ביתה הבכורה בסופו של שבוע בבית חולים בשל צהבת. היא מספרת שבוקר אחד התעוררה שטופת אימה שלא תהיה אמא מספי

"הבת שלי בת 5, בכל הזדמנות ניגשת למסך: טלפון, טאבלט, טלויזיה. אני מצליחה להוציא אותה מהמסכים לזמן קצר למשחק אבל היא מאבדת עניין דיי מהר וחוזרת למסך. כשאני מבקשת לעזוב את המסך , היא מאד מתקשה להתנתק ממנו ואני צריכה להציע חלופה מעניינת. היא מתקשה להעסיק עצמה לבד ומתלונת על שעמום. הסברתי לה על היתרונות והסכנות בצפייה ארוכה במסך. היא יודעת להגיד שהרבה זמן מסך יכול לפגוע לה בראיה וביכולת הריכוז, שבעתיד כשתהיה בבית ספר יהיה לה קשה להתרכז וללמוד". מה אנחנו רואים? מינון גבוה, חוסר

מ הולכת לשון מתי שרוצה 3 או 4 בבוקר, היא נרדמת מול מסך, מול טלויזיה או עם הפלפון. היא קמה מתי שרוצה ,יכולה גם לקום ב16. כשמתעוררת היא בעיקר בפלפון במיטה או בספה ואוכלת. היום מאד נמרח, היא לא פעילה בכלל. לדברי אביה- ככה כל המתבגרים לפי מה שבררתי עם הורים אחרים, זה זמן קורונה, זמן מיוחד אין להם מה לעשות אז שיהיו במסך, שם היא מתקשרת עם חברים, עושה שיעורים ולומדת. כשנשאל מדוע הוא לא מעיר אותה. ענה למה? למה צריך? כשאני הייתי מתבגר לא העירו אותי. כשנשאל על מטלות ועזרה אמר לי, גם אנ

סיפור מקרה של ע , אב ל2 בנות צעירות, כך האישה מספרת: "תמיד היה אישיו עם משחקי מחשב, מאז ומתמיד אהב משחקי מחשב. אבל לפני שהיו ילדים גם לי היה הרבה זמן פנוי לעסוק בתחביבים שלי. כשהגיעו הילדים הרבה דברים השתנו. אחד מהם היא ההרגשה והידיעה שהוא "בורח" מהמציאות המורכבת. ככה הוא מתמודד או שלא. אני יכולה להעיד על עצמי שעצוב לי מאד, כשחוזרים הביתה אחרי שלא התראנו תשע שעות , והילדות ואני נכנסות הביתה והוא מול המחשב לא מסיט מבט מהמסך, אומר שלום ומתקתק על העכבר. זוהי הרגשה נוראית של דחיה

א' הגיע אליי בכיתה ג', בודדה מחברים וחברות. א' לא הצליחה להחזיק קשרים, לא הגיעו אליה חברים, לא התקשרו להזמין אותה, החברה היחידה שהיתה עימה בקשר עזבה בסוף כיתה ב' וא' נשארה לבדה . בהפסקות בדר"כ נשארה בכיתה, במקרה והמורה היתה נותנת מטלות זוגיות או קבוצתיות א' היתה משתלטת על הקבוצה ומתפרצת אם לא היו עושים כרצונה. לא' חוזקות רבות : נבונה, יצירתית ואוהבת לעזור. כשגיליתי שא' כותבת שירים וסיפורים, הצעתי לה שנכין יחד סיפור בהמשכים שבתוכו יהיו מגוון כלים שנעבוד עליהם יחדיו, כדי לשפ

י' בן 8 שסבל מפוביית מכלבים י' עד גיל 4 גדל עם כלבה בבית שמאד אהב. הכלבה נפטרה והמשפחה עברה לקיבוץ. מהרגע שעברו לקיבוץ החלו החרדות, היה מקרה ספציפי של בוקסר שרץ אליו, וי' פירש זאת כמתקפה והחל לברוח והיה אחוז בהלה. מאז אותו מקרה י' לא היה מוכן ללכת למקומות מסוימים בקבוץ בגלל כלבים מסוימים שנראו לו מפחידים, היה הולך תמיד לחבר בקיבוץ עם ליווי של אמא או אבא. עם לחבר היה כלב , י' היה מבקש מראש שיוציאו את הכלב החוצה לפני שהוא מגיע. המצב החל להיות בעייתי כשהמשפחה החלה לבנות בית חד

ל' בת 25, לא אשכח את הפגישה הראשונה עם ל' , היא נכנסה אליי לחדר בליווי אמה ואחותה הגדולה, הן אחזו את ידה והיא נראתה חיוורת, מוטשת ומבוהלת. לפתע היא הסתכלה על ההשתקפות שלה בחלון ונכנסה להתקף חרדה, "יואו ,הנה זה שוב מגיע (ההתקף), יש לי מחשבות אם זה אני במציאות או לא " ישבה מכווצת ומפוחדת והמשיכה, "אני לא יכולה יותר, אני מפחדת לצאת ולא להיות עם מישהו מוכר. אני מפחדת לקבל התקף ושלא יהיו אנשים סביבי שיוכלו להציל אותי. אני מפחדת שאנשים יחשבו שאני משוגעת. אני מפחדת להשתגע. חופית, אנ

ק' בת 35, אם ל-3 ,הגיעה אליי בגלל שסבלה מפוביה מחתולים: "חופית שתדעי לך שאם לא היינו עושות חשיפות לא הייתי מצליחה להתגבר על הפוביה שלי מחתולים, הייתי לעולם קופצת וצועקת למראה חתול שמתקרב אליי, הייתי לעולם אוכלת במסעדות רק בפנים, הייתי לעולם מקרינה לילדים שלי את החרדות שלי, עכשיו החתולה מטיילת בחדר ומתחככת בי, אלוהים ישמור ואני לא מזדעזעת, ואני לא מבקשת שתקחי אותה מפה, ואין לי מיגרנה, והלב שלי לא דופק". אני עונה לה: "נכון, המוח האחורי שלך לא אומר לך שאת בסכנה ,ולכן את נינוח