קשיים חברתיים אצל ילדים ומתבגרים
כשילד מתקשה מבחינה חברתית, הנטייה הטבעית היא לחשוב שהוא צריך ללמוד מיומנויות חברתיות.
אבל לא כל ילד שמתקשה ליצור קשר חסר מיומנויות חברתיות.
לפעמים הילד יודע מה לומר ומה לעשות, אך החרדה עוצרת אותו. לפעמים הוא מפרש כל חוסר מענה כסימן לכך שלא רוצים בו. לפעמים הוא מתקשה לחכות לתורו, להתמודד עם הפסד או להתגמש בתוך משחק. במקרים אחרים הקושי קשור לקשב, לאימפולסיביות, להבנת מצבים חברתיים, לתקשורת חברתית או לחוויות חוזרות של דחייה.
לכן, קושי חברתי הוא תיאור של מה שאנחנו רואים, אבל הוא אינו מסביר מדוע זה קורה.
כדי לעזור לילד באמת, חשוב להבין מה עומד בבסיס הקושי ולהתאים את הטיפול לסיבה שממנה הוא נובע.
איך יכולים להיראות קשיים חברתיים?
קשי ים חברתיים אינם נראים תמיד באותה צורה. יש ילדים שנשארים לבד, ויש ילדים שמאוד רוצים להיות במרכז, אך הדרך שבה הם מנסים להתקרב לאחרים מעוררת ריחוק.
הקושי יכול להתבטא בדרכים שונות:
• הילד נמנע ממפגשים, מסיבות או פעילויות חברתיות
• מתקשה ליזום קשר או להצטרף לקבוצה
• מחכה תמיד שילדים אחרים יפנו אליו
• נפגע מאוד כשלא עונים לו או כשלא מזמינים אותו
• מפרש מצבים לא ברורים כדחייה
• מ תקשה להבין בדיחות, רמזים או כללים חברתיים לא כתובים
• משתלט על המשחק או מתקשה לקבל רעיונות של אחרים
• מתפרץ, כועס או עוזב כשהמשחק אינו מתנהל כפי שרצה
• מתקשה לחכות לתורו או לעצור לפני שהוא מגיב
• מדבר ללא הפסקה, קוטע אחרים או אינו מבחין שהם איבדו עניין
• יוצר קרבה בעוצמה שאינה מתאימה לשלב שבו נמצא הקשר
• מסתכסך שוב ושוב עם חברים
• מרגיש שאין לו חברים קרובים או שאין לו מקום בקבוצה
• נמנע מלדבר על הקושי, אך נראה בודד, עצוב או מכונס
לעיתים הילד עצמו אומר: "אף אחד לא רוצה אותי". לעיתים דווקא הסביבה מתארת אותו כילד שמציק, משתלט, נעלב מכל דבר או אינו יודע להסתדר.
בכל המקרים חשוב לעצור ולשאול לא רק מה הילד עושה, אלא מה מקשה עליו לפעול אחרת.
ממה יכולים לנבוע קשיים חברתיים?
קושי במיומנויות חברתיות
מיומנויות חברתיות הן היכולות שמאפשרות לנו ליצור קשר, להצטרף לשיחה או למשחק, להקשיב, לשתף פעולה, להתחשב ברצונות של אחרים, להתמודד עם אי הסכמה ולתקן קשר לאחר ריב.
יש ילדים שלא רכשו חלק מהמיומנויות האלה באופן טבעי, או שעדיין אינם מצליחים להשתמש בהן בצורה מותאמת. הם עשויים לרצות מאוד בקשר, אך לא לדעת כיצד להצטרף, איך לשמור על שיחה, מתי לעצור או כיצד להגיב כשחבר רוצה משהו אחר.
להרחבה: מיומנויות חברתיות
חרדה חברתית
ילד עם חרדה חברתית (ח"ח) עשוי להבין היטב את המצב החברתי ולדעת מה אפשר לומר או לעשות, אך לפחד מביקורת, מדחייה או ממבוכה. ילדים שסובלים מחרדה חברתית מתארים כאילו "כל העיניים עליהם, כולם מסתכלים עליהם ומבקרים אותם".
לכל ילד עם חרדה חברתית יש פרופיל משלו, עם מחשבות משלו, סימפטומים גופניים כמו הסמקה וגמגום, התנהגויות בטוחות כמו השפלת מבט עיניים, והימנעויות משלו.
ילד עם חרדה חברתית יכול להימנע מליזום שיחה, להצביע בכיתה, לאכול ליד אחרים, להשתתף במסיבה או לפנות לילד שהוא רוצה בחברתו. לפעמים הוא נראה שקט או מרוחק, אף שבתוכו הוא רוצה מאוד להיות חלק.
במקרה כזה, הקושי המרכזי אינו חוסר ידע חברתי, אלא הפחד שמונע מהילד להשתמש ביכולות שכבר קיימות אצלו.
להרחבה: חרדה חברתית
רגישות לדחייה
יש ילדים שחווים סימנים אפשריים לדחייה בעוצמה רבה במיוחד. הודעה שלא נענתה, שינוי בטון הדיבור או חבר שבחר לשחק באותו יום עם מישהו אחר עלולים להתפרש מיד כהוכחה לכך שלא רוצים אותם.
התגובה יכולה להיות עצב עמוק, הסתגרות, כעס, האשמה, התרחקות או ניסיון נואש לקבל אישור. לעיתים הילד דוחה אחרים לפני שיוכלו לדחות אותו.
רגישות לדחייה יכולה להתפתח ולהתחזק בעקבות חוויות חוזרות של ביקורת, חוסר שייכות או דחייה. עם הזמן הילד עלול להתחיל לצפות לדחייה גם במצבים שאינם ברורים, ולפעול מתוך הציפייה הזאת.
להרחבה: רגישות לדחייה
דחייה חברתית, הצקות או חרם
לא תמיד מקור הקושי נמצא בילד. לפעמים הילד מתמודד עם קבוצה שאינה מקבלת אותו, עם הצקות, הדרה, חרם או דינמיקה חברתית פוגעת.
חשוב לא למהר לחפש מה הילד צריך לשנות, כאשר הוא נמצא בתוך סביבה שאינה בטוחה עבורו. במצבים כאלה צריך להבין את המתרחש בקבוצה ולפעול גם מול המסגרת החינוכית והמבוגרים האחראים.
עם זאת, דחייה חוזרת עלולה להשפיע בהמשך על הביטחון העצמי, להגביר רגישות לדחייה ולהוביל להימנעות מקשרים חדשים.
להרחבה: דחייה חברתית
הפרעת קשב וריכוז, מצב נוירו־התפתחותי
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירו־התפתחותית. היא אינה נובעת מחוסר רצון, מעצלנות, מחינוך לקוי או מחוסר אכפתיות כלפי אחרים. היא משפיעה על תהליכים כמו שמירה על קשב, עיכוב תגובה, זיכרון עבו דה, תכנון, ויסות עצמי והיכולת לעצור ולבדוק מה קורה לפני שפועלים.
במצבים חברתיים נדרשות כל היכולות האלה בו זמנית. הילד צריך לעקוב אחר השיחה או המשחק, לזכור את הכללים, להקשיב למה שהאחר אומר, לחכות לתורו, להבחין בשינוי בטון הדיבור או בהבעת הפנים ולעצור תגובה אימפולסיבית.
ילד עם הפרעת קשב עשוי להיכנס לדברי אחרים, לדבר בעוצמה או באריכות, להתקשות לחכות לתורו, לשנות את כללי המשחק, לפעול לפני שחשב על התוצאה או לא להבחין בזמן שהילדים האחרים איבדו עניין. לעיתים הוא מבין היטב בדיעבד מה קרה ומתחרט, אך ברגע עצמו התקשה לעצור ולבחור תגובה אחרת.
גם קושי בוויסות רגשי יכול להשפיע על קשריו. הילד עשוי להגיב בעוצמה להפסד, להמתנה, לתסכול או לתחושה שלא הקשיבו לו. התגובות האלה עלולות להרחיק ילדים אחרים וליצור מעגל של חיכוכים, דחייה ופגיעה בביטחון העצמי.
במקרה כזה, הקושי החברתי אינו נובע בהכרח מחוסר הבנה של כללים חברתיים. לעיתים הילד יודע היטב מה מצופה ממנו, אך מתקשה ליי שם את הידע בזמן אמת. לכן, תרגול של משפטים ומיומנויות חברתיות בלבד אינו מספיק. חשוב לעבוד גם על עיכוב תגובה, ויסות רגשי, התארגנות בתוך מצב חברתי והדרכת ההורים והסביבה.
להרחבה: הפרעת קשב וריכוז
קשיים בוויסות רגשי
קשר חברתי דורש יכולת להתמודד עם המתנה, הפסד, אכזבה, אי הסכמה, שינוי בתוכניות ולעיתים גם עם האכזבה שלא בחרו בי.
ילד שמתקשה בוויסות רגשי עשוי להגיב למצבים האלה בכעס גדול, בכי, האשמות, פרישה מהמשחק או התפרצות. ילדים אחרים עלולים להתרחק ממנו, אף שהוא רוצה מאוד בקשר ואינו מתכוון לפגוע.
העבודה במקרה כזה אינה מתמקדת רק בהתנהגות החברתית. הילד זקוק לעזרה בזיהוי הרגש, בהפחתת עוצמתו ובבחירת תגובה שתאפשר לו לשמור על עצמו וגם על הקשר.
להרחבה: ויסות רגשי
בעיות התנהגות, כעס ותוקפנות
יש ילדים שמנסים להשיג מקום בקבוצה באמצעות כוח, איומים, הצקות, שליטה או הפרת כללים. לעיתים ההתנהגות נובעת מקושי בוויסות, מאימפולסיביות, מחוסר ביטחון, מצורך בשליטה או מדפוסים שהתקבעו עם הזמן.
חשוב להציב גבולות ברורים להתנהגות פוגעת, אך גם להבין מה מפעיל אותה ומה הילד מנסה להשיג באמצעותה. שינוי יציב דורש גם גבולות וגם למידה של דרכים חלופיות להתמודד, לבקש, להתקרב ולפתור קונפליקטים.
להרחבה: בעיות התנהגות וניהול כעסים
קשיים בתקשורת חברתית ומצבים נוירו־התפתחותיים
לעיתים הקושי החברתי הוא חלק ממצב נוירו־התפתחותי, כמו אוטיזם או הפרעה בתקשורת חברתית־פרגמטית. במצבים אלה לא מדובר רק במיומנות חברתית מסוימת שעדיין לא נרכשה, אלא בדרך שונה ורחבה יותר שבה הילד קולט, מפרש ומעבד תקשורת ומצבים חברתיים.
ילד על הרצף האוטיסטי עשוי להתקשות בהדדיות חברתית, בהבנת רמזים לא מילוליים, בהתאמת השיחה למצב, ביצירת קשרים ובשמירה עליהם. לצד זאת יכולים להופיע צורך רב בקביעות, קושי במעברים ובשינויים, תחומי עניין ממוקדים, התנהגויות חזרתיות או רגישויות חושיות. הביטוי שונ ה מאוד מילד לילד. יש ילדים שמדברים מעט, ויש ילדים בעלי שפה עשירה מאוד, אך מתקשים להבין את החלקים המרומזים והלא כתובים של התקשורת.
בהפרעה בתקשורת חברתית־פרגמטית הקושי מתמקד בשימוש החברתי בשפה ובתקשורת. הילד עשוי להתקשות לנהל שיחה הדדית, להתאים את אופן הדיבור לאדם ולמצב, להבין הומור, ציניות, משמעות מרומזת או כללים חברתיים שאינם נאמרים במפורש. בשונה מאוטיזם, לא מופיעים בהכרח דפוסים מצומצמים וחזרתיים של התנהגות ותחומי עניין.
חשוב להדגיש כי קושי בקריאת רמזים חברתיים, נוקשות או רגישות חושית אינם מספיקים כשלעצמם כדי לקבוע שמדובר באוטיזם או בהפרעה נוירו־התפתחותית אחרת. כאשר עולה חשד, יש צורך בהערכה מקצועית רחבה המתייחסת להתפתחות הילד, לתקשורת שלו, להתנהגותו ולתפקודו במצבים ובסביבות שונות.
גם כאן, הבנת מקור הקושי חשובה לבחירת המענה. ילד עם פרופיל נוירו־התפתחותי אינו זקוק רק ללימוד של "הדרך הנכונה להתנהג". הוא זקוק לעזרה שמכירה בדרך שבה הוא חווה ומבין את העולם, מתאימה את הסביבה לצרכיו ומסייעת לו לפתח תקשורת, קשרים ותחושת שייכות בלי לדרוש ממנו לוותר על מי שהוא.
דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון
ילד שחווה את עצמו כלא מעניין, לא אהוב או פחות טוב מאחרים עלול להיכנס למפגש חברתי כשהוא כבר מצפה להיכשל.
הוא עשוי לוותר מראש, לשתוק, להסכים לכל דבר כדי שלא יאבד את הקשר, או לבדוק שוב ושוב אם באמת רוצים אותו. לעיתים הוא יתקשה להאמין שמישהו בוחר בו גם כאשר הקשר חיובי.
במקרים כאלה חשוב לעבוד לא רק על יצירת קשרים, אלא גם על הדימוי העצמי של הילד.
להרחבה: דימוי עצמי
דיכאון, עצב והסתגרות
כאשר ילד או מתבגר מתמודד עם דיכאון או מצוקה רגשית משמעותית, הוא עשוי לאבד עניין בפעילויות שפעם נהנה מהן, להתרחק מחברים ולהישאר יותר בבית.
מבחוץ הדבר עלול להיראות כמו קושי חברתי, אך לעיתים ההתרחקות היא חלק מירידה רחבה יותר במצב הרוח, באנרגיה וביכולת ליהנות. במקרה כזה חשוב להתייחס למצוקה הרגשית עצמה ולא להסתפק בעידוד הילד "לצאת יותר".
להרחבה: דיכאון
לעיתים יש יותר מסיבה אחת
במציאות, הקשיים אינם תמיד נפרדים זה מזה.
ילד עם הפרעת קשב יכול לחוות דחייה חוזרת בגלל אימפולסיביות. בעקבות הדחייה הוא עלול לפתח רגישות גבוהה וחרדה חברתית. ילד שמתקשה להבין רמזים חברתיים עשוי להגיב בתסכול ובכעס, והתגובות האלה עלולות להרחיק ממנו ילדים נוספים.
כך עלול להיווצר מעגל:
הילד מתקשה בתוך קשר, חווה תגובות שליליות, נפגע ומאבד ביטחון, ובהמשך מגיע למפגש החברתי הבא דרוך יותר, חושש יותר ולעיתים גם מגיב בעוצמה רבה יותר.
לכן, המטרה אינה לבחור במהירות כותרת אחת, אלא להבין את התמונה המלאה.
למה חשוב לזהות את מקור הקושי?
כאשר לא מבינים את הסיבה, אפשר להציע לילד עזרה שאינה מתאימה לו.
ילד עם חרדה חברתית אינו זקוק בהכרח להסבר נוסף על הדרך לפתוח בשיחה. ייתכן שהוא כבר יודע כיצד לעשות זאת, אך זקוק לטיפול בחרדה, בהימנעות ובהתנהגות הבטוחה.
ילד שמתק שה בוויסות רגשי לא יוכל להשתמש במשפטים חברתיים שלמד כאשר הוא מוצף וכועס. הוא צריך קודם ללמוד לווסת את הרגש.
ילד עם הפרעת קשב עשוי להכיר את הכללים החברתיים, אך להתקשות לעצור, לזכור וליישם אותם בזמן אמת.
ילד עם קושי בתקשורת חברתית עשוי להזדקק ללמידה מפורשת של מצבים ורמזים שאחרים מבינים באופן אינטואיטיבי, לצד התאמת הסביבה לדרך שבה הוא קולט ומעבד תקשורת.
וילד שנמצא בתוך חרם או דינמיקה פוגעת אינו יכול להיות האדם היחיד שנדרש להשתנות.
האבחנה בין המצבים האלה היא הבסיס לבחירת הטיפול.
איך אני עובדת עם קשיים חברתיים?
בתחילת התהליך אני מבקשת להבין כיצד הקושי נראה במצבים שונים, מתי הוא התחיל, מה הילד מרגיש וחושב ברגעים חברתיים, כיצד הוא מגיב ומה קורה בעקבות התגובה שלו.
אני בוחנת יחד עם הילד וההורים את היכולות החברתיות, רמת החרדה, דפוסי הפרשנות, הוויסות הרגשי, הקשב והאימפולסיביות, הביטחון העצמי והחוויות שהילד עבר בקבוצת השווים.
כשמדובר בילדים, ההורים הם חלק משמעותי מהתהליך. במידת הצורך, ובהסכמת ההורים והילד, חשוב להבין גם כיצד המסגרת החינוכית רואה את הדברים. הניסיון שלי בעבודה טיפולית ובמערכת החינוך מאפשר לי להתבונן בקושי גם דרך הילד וגם דרך המערכת שבתוכה הוא חי.
הטיפול מותאם למקור הקושי ויכול לכלול עבודה על חרדה והימנעות, ויסות רגשי, פרשנות של מצבים חברתיים, מיומנויות תקשורת, פתרון קונפליקטים, גמישות, אסרטיביות, חיזוק הביטחון העצמי והדרכת הורים.
המטרה היא לעזור לו להבין את עצמו ואת האחרים, לפתח דרכים יעילות יותר ליצור קשר ולמצוא מקום חברתי שבו יוכל להרגיש בטוח, שייך ואהוב.
מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?
כדאי לפנות להתייעצות כאשר הקושי החברתי נמשך לאורך זמן, גורם לילד מצוקה, פוגע בביטחון העצמי שלו או מצמצם את חייו. כדאי לפעול כמה שיותר מהר ולא להמתין שהמצב יסתדר בעצמו.
במיוחד חשוב לפנות כאשר הילד נמנע באופן קבוע ממפגשים, נשאר ללא קשרים משמעותיים, חווה דחייה או הצקות חוזרות, מתפרץ לעיתים קרובות במצבים חברתיים, או אומר משפטים כמו "אף אחד לא אוהב אותי", "אין לי חברים" או "אני לא רוצה ללכת לבית הספר".
ככל שמבינים מוקדם יותר מה עומד בבסיס הקושי, אפשר להתאים לילד את העזרה הנכונה ולמנוע מהקושי להפוך למעגל מתמשך של דחייה, הימנעות ופגיעה בביטחון העצמי.
לכל קושי חברתי יש סיפור אחר
שני ילדים יכולים להיראות מבחוץ בודדים באותה מידה, אך להזדקק לעזרה שונה לחלוטין.
לכן, השאלה החשובה אינה רק "איך מלמדים את הילד להסתדר בחברה?", אלא:
"מה מקשה על הילד המסוים הזה להיות בקשר, ומה הוא צריך כדי להרגיש בטוח ושייך יותר?"
הבנה מדויקת של מקור הקושי היא הצעד הראשון בדרך לשינוי.
