פוסט טראומה PTSD

דנה בת החמישים נראית מבחוץ כמו אישה שיש לה את החיים בשליטה. עובדת, אמא, מתפקדת. אבל כל פעם שהיא מתיישבת מאחורי ההגה, הלב מתחיל לרוץ. ידיים מזיעות. הנשימה נעצרת לרגע. התאונה הייתה לפני כמה שנים. היא יצאה ממנה בחיים. אבל הגוף שלה עדיין לא יצא. זה PTSD.

מה ההבדל בין טראומה לפוסט-טראומה?

כל אחד שחווה אירוע קשה עובר תגובה טראומטית, וזה נורמלי לחלוטין. המוח והגוף מגיבים, ניעורים, מנסים לעבד. ברוב המקרים, עם הזמן ועם תמיכה, התגובה מתמתנת.

אבל אצל חלק מהאנשים, התגובה לא מתמתנת. היא נתקעת. מתקבעת. הופכת לדפוס שמשתלט על החיים.

זה הרגע שבו טראומה הופכת ל-PTSD, הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

לפי ה-DSM-5,פוסט טראומה היא הפרעה שמתפתחת לאחר חשיפה לאירוע שהווה איום ממשי על החיים או על השלמות הפיזית. הסכנה יכולה להיות לאדם עצמו או לאנשים אחרים, ויכולה לכלול סכנת מוות, פציעה, או פגיעה בשלמות הגופנית. אפשר לחוות את האירוע ישירות, להיות עד לו, או אפילו לשמוע עליו כשהוא קרה לאדם קרוב. פוסט טראומה היא תגובה של מערכת עצבים שהייתה בסכנה, עשתה את עבודתה, ועכשיו לא יודעת לצאת ממצב החירום.

איך מזהים PTSD?

לפי ה-DSM-5, ישנם ארבעה אשכולות תסמינים מרכזיים:

• פלאשבקים: הזיכרון הטראומטי חודר פנימה בלי רשות. פלאשבקים שמרגישים ממשיים כאילו האירוע קורה עכשיו, סיוטים חוזרים בלילה, זיכרונות חודרניים שאי אפשר לשלוט בהם, ותגובות גופניות עזות לדברים שמזכירים את האירוע, קול של בלימה חדה, ריח של שריפה, אור פתאומי מאחור. עבור דנה, אפילו פרסומת עם תאונה בטלוויזיה מחזירה אותה לשם, בלי שתבחר בכך.

• הימנעות: הנפש מנסה להגן על עצמה בכל מחיר. להתרחק ממקומות, אנשים, שיחות ורגשות שנוגעים במה שקרה. לפעמים הימנעות מהמקום שבו התרחש האירוע, מפעילויות שמזכירות אותו, ואפילו ממחשבות ורגשות הקשורים אליו. דנה החלה לוותר על נסיעות ארוכות. אחר כך גם על קצרות. אחר כך ביקשה שתמיד יסיעו אותה, כי ההגה הפך בלתי נסבל.
  

• שינויים ברגש ובחשיבה: תחושה שהעולם מסוכן, שאסור לשחרר שליטה לרגע, שמה שקרה הוא איכשהו אשמתה. קהות רגשית, ריחוק מאנשים קרובים, חוסר חשק ועניין, תחושת ניתוק מהסובבים, ותחושה שהחיות שהכירה נעלמה.

• עוררות יתר: הגוף בכוננות מתמדת. קשיי שינה, נבהלות מרעשים פתאומיים, עצבנות והתפרצויות, קושי להתרכז, תחושה מתמשכת שמשהו רע עומד לקרות, גם כשהכל שקט.

• 
  

מי מפתח PTSD ולמה לא כולם?

זו שאלה שרבים שואלים, ולפעמים עם מטען של ביקורת עצמית: "למה אני לא מצליחה להתקדם? אחרים עברו דברים גרועים יותר."

התשובה נמצאת בשילוב של גורמים:

עוצמת האירוע ומשכו: ככל שהאירוע חמור יותר, נמשך זמן רב יותר, והאדם קרוב יותר אליו פיזית ורגשית, כך עולה הסיכוי לפתח PTSD.

פתאומיות וחוסר שליטה: אירוע שלא צפוי ולא ניתן לשליטה פוגע קשה יותר מאשר אירוע שהיה ניתן להיערך אליו.

היסטוריה של טראומות קודמות: טראומות שחוו בעבר מגבירות את הפגיעות.

תמיכה סביבתית: תגובת הסביבה אחרי האירוע משפיעה מאוד. האשמה, כעס, או חוסר אמפתיה מהסביבה מקשים על החלמה.

קושי לעבד ולספר: כשאדם לא מצליח לשתף את מה שעבר עליו עם אנשים קרובים, הקושי עלול להעמיק.

פוסט טראומה היא לא עניין של כמה חזק אתה. הוא עניין של כמה גורמים התיישרו יחד ברגע הפגיע ביותר.

איך זה מרגיש לחיות עם PTSD?

מעבר לתסמינים הקליניים, יש לחיות עם PTSD ממד שקשה לתאר. זה לחיות עם ערנות מתישה שלא כובה. לפחד מהשינה כי הסיוטים ממתינים שם. להרגיש זרה לעצמך ולאנשים שאוהבים אותך.

דנה לא תמיד יכולה להסביר לבעלה למה היא לא יכולה "פשוט לנהוג". היא לא תמיד יכולה להסביר לעצמה. כי הראש מבין שהתאונה עברה, אבל הגוף, עם כל הכבוד לראש, לא קיבל את ההודעה.

אפשר להחלים מ-PTSD?

כן. בהחלט כן.

שיטה המשלבת עיבוד זיכרונות טראומטיים עם גירוי דו-צדדי, היא אחת הגישות הנחקרות EMDR, והמומלצות ביותר בעולם לטיפול בפוסט טראומה, לצד CBT ממוקד טראומה.

שתי הגישות עובדות על אותו עיקרון: לא לשכוח את מה שקרה, אלא לשנות את האופן שבו הזיכרון מאוחסן, כך שיפסיק לשלוט בהווה.

דנה מטופלת. בצעדים קטנים, הגוף שלה לומד שוב שהכביש לא תמיד מסוכן. שאפשר לנשום. שהתאונה הייתה פעם אחת.