"הבת שלי היא זו שכל הזמן קמה"
- לפני 3 דקות
- זמן קריאה 2 דקות
כשהאימהות חיכו לבנותיהן הקטנות מחוץ לחוג הבלט והתבוננו בהן מתאמנות, שאלה אחת האימהות: “הבת שלך היא זו שכל הזמן נופלת?” “לא”, ענתה האם השנייה, “הבת שלי היא זו שכל הזמן קמה” סיוון רהב מאיר
מה אנחנו רוצים שהילד יזכור: שהוא נפל, או שהוא קם?
שתי אימהות מתבוננות באותה ילדה ורואות שני סיפורים שונים.
האחת רואה ילדה שנופלת שוב ושוב.
השנייה רואה ילדה שבכל פעם קמה ומנסה מחדש.
הנפילה היא עובדה, אבל היא רק חלק מהסיפור כולו. השאלה אינה רק כמה פעמים הילד התקשה, טעה או לא הצליח, אלא גם מה הוא עשה לאחר מכן.
כאשר אנחנו מתמקדים רק בקושי, הילד עלול ללמוד שמשהו בו אינו מספיק טוב. שהוא אינו מוכשר מספיק, חזק מספיק או מוצלח מספיק.
כאשר אנחנו שמים לב גם לניסיון, להתמדה ולחזרה למשימה, אנחנו עוזרים לו לראות משהו עמוק יותר בעצמו: את היכולת להמשיך גם כשלא הולך מיד.
מי אינו נופל אף פעם? בדרך כלל, מי שאינו מנסה.
לכן השאלה החשובה היא מה אנחנו רוצים שהילד שלנו יזכור מעצמו: שהוא התקשה, או שהוא לא ויתר? אנחנו רוצים שיזכור שהוא התקשה ולא ויתר!
ילד שלא נופל הוא ילד שלא מנסה. ילד שקם הוא ילד שממשיך.
זה נכון במיליון תחומים:
במבחן שלא הלך כפי שקיווה.
בכדור שלא נכנס לסל.
במשפט שהסתבך בזמן קריאה.
בתרגיל שעדיין אינו מצליח לפתור.
בילד עם קשיי קשב, שמתקשה להתארגן, מאבד את רצף המשימה, מוסח שוב ושוב, ובכל זאת מצליח לחזור אליה.
חשוב שנראה לא רק את התוצאה, אלא גם ובעיקר את הדרך.
במקום לומר:
“אתה לא מצליח בזה”
אפשר לומר:
“לא הצלחת עדיין.”
המילה “עדיין” משאירה את הדלת פתוחה. היא אינה מבטיחה שהכול יהיה קל, אבל היא מזכירה לילד שהיכולת שלו אינה קבועה ושאפשר ללמוד, להתאמן ולהתקדם.
אפשר לומר גם:
“ראיתי שהיה לך קשה ובכל זאת ניסית שוב.”
“לא הצלחת עדיין, אבל כבר הבנת משהו שלא ידעת קודם.”
“הפסקת לרגע, ואז הצלחת לחזור למשימה.”
“לא ויתרת גם כשהיה מתסכל.”
בפעם הבאה שהילד שלכם מתקשה, נסו להתייחס קודם למה שעשה בתוך הקושי: למאמץ, לניסיון, לחזרה, לבקשת העזרה או להתמדה.
לא כדי להתעלם מהקושי, אלא כדי לעזור לו להבין שהוא הרבה יותר מהרגע שבו לא הצליח.
מחשבה אחת. צעד אחד. שינוי.
תגובות