השתדלו לא לעזור לילד (מונטסורי)

האם אנחנו עוזרים לילד שלנו יותר מדי?

"השתדלו לא לעזור לילד במשימה שהוא מאמין שהוא מסוגל לבצע בעצמה." מריה מונטסורי

המשפט המקורי, של מריה מונטסורי, היה הרבה יותר חד: "לעולם אל תעזרו לילד במשימה שהוא מאמין שהוא מסוגל לבצע בעצמו." אני בחרתי להגמיש אותו, כי "לעולם אל" הוא סטנדרט גבוה מדי לחיים האמיתיים של הורה. אבל גם בגרסה הרכה יותר, הרעיון נשאר באותו עוצמה.

נכון שיש רגעים שבהם ילד באמת זקוק לעזרה, כשהמשימה גדולה עליו מדי או כשהוא מבקש אותה בפירוש.

אבל לא פעם אנחנו ממהרים לעזור גם כשהילד לא ביקש, ולא באמת זקוק לזה.

כמה פעמים חיפשנו, הבאנו, סידרנו, פתרנו, עוד לפני שהילד בכלל התלבט לבד?

מה קורה בתוכנו ברגע שאנחנו רואים אותו מתקשה, ולמה אנחנו מגיבים לזה כל כך מהר?

העזרה שלנו, כשהיא מגיעה מוקדם מדי, לא תמיד מבטאת אהבה. לפעמים היא מבטאת את חוסר הנוחות שלנו מול המתח שהילד חווה.

כי כשאנחנו מזדרזים לפתור עבורו, אנחנו לא רק חוסכים ממנו תסכול. אנחנו גם לוקחים ממנו הזדמנות ללמוד שהוא מסוגל להתמודד עם קושי, לשאת אותו, ולצאת ממנו בכוחות עצמו. הביטחון הזה נבנה בדיוק ברגעים שבהם אנחנו בוחרים לא להתערב.

מה קורה לכם ברגע שאתם רואים את הילד שלכם מתאמץ ולא מצליח מיד?

האם אתם מזהים את הרגע שבו העזרה שלכם מגיעה כדי להקל על עצמכם, ולא עליו?

בפעם הבאה שתראו את הילד שלכם מתמודד עם משהו שהוא מסוגל אליו, נסו לעצור רגע לפני שאתם מתערבים. תנו לו את הרגע הזה, גם אם הוא יימשך קצת יותר זמן, וגם אם הדרך שלו לא תהיה בדיוק כמו שלכם.

מחשבה אחת. צעד אחד. שינוי.