מחקר: השפעת מסכים בגיל שנה ובגיל 6 על הזיכרון וההישגים הלימודיים

מטרת המחקר

כשהתינוק בן השנה יושב מול המסך בזמן שמכינים ארוחת ערב, קשה להאמין שהרגע הקטן הזה יכול להשפיע על מה שיקרה בזיכרון שלו כעבור תשע שנים. החוקרים ביקשו לבדוק אם משך החשיפה למסכים בשלבים שונים של הילדות המוקדמת קשור להישגים לימודיים ולזיכרון עבודה בגיל 9 עד 10.5, ואם יש הבדל בין גילאים שונים בעוצמת ההשפעה.

מי החוקרים, מתי ואיפה, ואיך חקרו את המחקר

המחקר, בהובלת ג'ונתן ברנאר מ-Inserm בצרפת יחד עם צוות חוקרים מאוניברסיטת סינגפור הלאומית ומוסדות נוספים בסינגפור, בריטניה ופינלנד, פורסם ב-2026 בכתב העת World Journal of Pediatrics. החוקרים עקבו אחר 502 ילדים מתוך קוהורט הלידה GUSTO בסינגפור. ההורים דיווחו על זמן המסך של ילדיהם בשש נקודות זמן (גילאי שנה, שנה וחצי, שנתיים, שלוש, שש ושמונה), כאשר הממוצע עמד על כ-2.1 שעות ביום בגיל שנה ועלה בהדרגה עד כ-3 שעות ביום בגיל שמונה. ההישגים הלימודיים וזיכרון העבודה נבדקו בגיל 9 ו-10.5, באמצעות ניתוחי רגרסיה מרובי משתנים.

תוצאות

שני חלונות רגישות, לא אחד: כל שעת מסך נוספת ביום בגיל שנה נמצאה קשורה לירידה בציון ההישגים הלימודיים בגיל 9 ולירידה נוספת בציון זיכרון העבודה בגיל 10.5, האפקט החזק ביותר מכל נקודות הזמן שנבדקו במחקר.

גיל 6 חוזר ומופיע כרגע רגיש: הקשר לא נעלם ככל שהילדים גדלים אלא צף מחדש בכניסה לבית הספר. כל שעת מסך נוספת ביום בגיל 6 נמצאה קשורה גם היא לירידה בהישגים הלימודיים ובזיכרון העבודה. החוקרים עצמם ציינו שהתוצאה הזו הפתיעה אותם, כי ציפו שחלון הרגישות יהיה מרוכז בעיקר בשנים הראשונות. ההסבר שהם מציעים זהיר ולא סופי: גיל שש הוא הגיל שבו ילדים עוברים למסגרת לימודים מובנית, עם דרישות חדשות של קשב, ישיבה ממושכת והסתגלות לסביבת כיתה. ייתכן שזמן מסך בתקופה הזאת מתחרה דווקא על המשאבים הנדרשים להסתגלות הזאת, אבל המנגנון המדויק עדיין לא ידוע וטעון מחקר נוסף.

חשוב לדייק: אין לפרש את הממצאים האלה כאילו אפשר להרפות מתשומת הלב לזמן מסך בגילאים שבין שנה לגיל 6. המחקר בדק קשר סטטיסטי לתוצאה ספציפית שנמדדה בגיל 9 עד 10.5, ולא בדק השפעות אחרות שעלולות להיות לזמן מסך בטווח הגילאים האמצעי, כמו על שינה, שפה, פעילות גופנית או ויסות רגשי. ההמלצות הכלליות להגבלת זמן מסך תקפות לאורך כל הילדות המוקדמת, לא רק בשתי התחנות שבהן המחקר הזה מצא את הקשר החזק ביותר.

לידיעה

ארגון הבריאות העולמי (WHO) והאיגוד האמריקאי לרפואת ילדים (AAP) ממליצים להימנע משימוש במסכים לפני גיל 18 עד 24 חודשים, ולהגביל לפחות משעה ביום בגילאי שנתיים עד חמש. זו המלצה קיימת וכללית, לא מסקנה של המחקר הנוכחי, אבל היא רלוונטית כרקע: המחקר הזה לא בודק כמה זמן מסך זה בסדר, אלא מראה שגם בתוך רמות חשיפה מתונות יחסית, התזמון משנה.

יישום בפועל

בעבודה שלי עם הורים אני נתקלת המון פעמים בתחושה ש"הוא עוד תינוק, זה לא באמת משנה". לפי הממצאים האלה, דווקא השנה הראשונה היא אחד משני הרגעים הכי משמעותיים. זה לא אומר שצריך להיכנס לחרדה בכל פעם שהמסך נדלק, ובטח שלא אומר שאפשר להרפות לגמרי בין גיל שנה לגיל 6. בכל גיל, המסך מתחרה על משהו יקר: זמן של מבט בעיניים, מענה על מלמול, משחק פשוט שחוזר על עצמו. אלה בדיוק האינטראקציות שמניחות את התשתית לזיכרון ולקשב. בפועל זה יכול להיראות כך: כמה דקות של משחק עם כלי מטבח על הרצפה בזמן שמבשלים, במקום סרטון ברקע. ואם כבר יש ילד בגיל בית ספר, הממצא על גיל שש מזכיר שההשקעה הזאת לא נגמרת עם סוף הגיל הרך, ושדווקא בתקופת ההסתגלות למסגרת החדשה כדאי לשים לב במיוחד להרגלי המסך של הבית. ובגדול, ככל שזמן המסך הכולל קטן יותר בכל גיל, כך עדיף לילד. השאלה היא רק איפה לשים את תשומת הלב הכי דחופה, ולפי המחקר הזה, זה גיל שנה וגיל שש.

מסקנה

אם יש לכם תינוק בבית, בחרו השבוע רגע אחד קבוע ביום שבו המסך היה נדלק כברירת מחדל, והחליפו אותו במשחק של כמה דקות בלי מסך. ואם הילד כבר גדול יותר, זה הזמן לבדוק יחד את הרגלי המסך של הבית, לא רק לפקח על השעות. הכלל הפשוט: פחות מסך זה תמיד עדיף, ובגיל שנה ובגיל שש כדאי להיות ערניים במיוחד.