מחקר - תגובות הורים וויסות רגשי

מחקר משנת 2025 מצא כי הדרכת הורים המתמקדת בתגובות לרגשות הייתה קשורה לשינויים בפעילות המוחית של מתבגרות במהלך משימות ויסות רגשי.

ילדה חוזרת מבית הספר נסערת. היא מספרת שחברה טובה לא הזמינה אותה למפגש אחר הצהריים.

אמא שלה ממהרת להרגיע: "לא נורא, יש לך עוד חברות", או "אל תיקחי את זה כל כך קשה".

הכוונה טובה. כהורים, אנחנו רוצים להקל על הכאב של ילדינו ולעזור להם להרגיש טוב יותר.

אבל מה קורה כשהורה לומד להגיב אחרת? לעצור, להקשיב, לזהות את הרגש ולתת לו תוקף, לפני שהוא מציע פתרון?

מחקר שפורסם בשנת 2025 בכתב העת המדעי JAMA Pediatrics‏ בדק האם הדרכת הורים המתמקדת בתגובות לרגשות יכולה להשפיע גם על פעילות המוח של ילדיהם בזמן ויסות רגשי.

מטרת המחקר וכיצד נערך

החוקרים ביקשו לבדוק האם שינוי בדרך שבה אימהות מגיבות לרגשות של בנותיהן משפיע על פעילותם של אזורים במוח המעורבים בוויסות רגשי, והאם השינויים המוחיים קשורים גם לקשיים רגשיים כגון חרדה ודיכאון.

במחקר השתתפו 70 אימהות ובנותיהן בגילי 10 עד 12, שהציגו תסמינים מוגברים של חרדה ודיכאון. המשפחות חולקו באקראי לשתי קבוצות:

• קבוצת ההדרכה: 35 אימהות השתתפו בתוכנית הדרכת הורים בשם Tuning In to Teens שכללה שמונה מפגשים אישיים.

• קבוצת ביקורת: 35 אימהות המתינו לקבלת ההתערבות.

במהלך התוכנית למדו האימהות לזהות רגשות, לתת להם תוקף, לעזור לבנותיהן להבין מה הן מרגישות ולהפחית תגובות שמבטלות רגשות או מקטינות את חשיבותם.

בתחילת המחקר ולאחר שישה חודשים עברו הבנות בדיקות הדמיה מוחית תפקודית (fMRI), שבמהלכן ביצעו משימות הקשורות לעיבוד רגשות ולוויסותם. בנוסף, נאספו דיווחים על תגובות האימהות לרגשות של בנותיהן ועל הקשיים הרגשיים של המתבגרות.

מה מצאו החוקרים?

1. שינויים בפעילות המוחית הקשורה לוויסות רגשי

החוקרים מצאו כי בקרב הבנות שאימהותיהן השתתפו בהדרכה חלו שינויים בפעילות של אזורים בקליפת המוח הקדם־מצחית, המעורבים בין היתר בתהליכי חשיבה, בקרה וויסות רגשי. השינויים היו שונים באופן מובהק מאלה שנמצאו בקבוצת הביקורת.

בחלק מהמשימות נמצאה פעילות מוחית מוגברת, ובאחרות פעילות מופחתת.

חשוב להבין שפעילות מוחית מוגברת או מופחתת אינה מעידה בהכרח על ויסות רגשי טוב יותר. הממצא המרכזי הוא שההדרכה ההורית השפיעה על דפוסי הפעילות המוחית של הבנות במהלך משימות ויסות רגשי.

2. מה הקשר בין תגובות האימהות לבין פעילות המוח של הבנות?

החוקרים רצו לבדוק האם השינויים בפעילות המוחית של הבנות קשורים גם לשינוי באופן שבו האימהות מגיבות לרגשות שלהן. לשם כך הם ביקשו מהבנות לדווח כיצד אימהותיהן מגיבות כשהן מרגישות עצובות או חרדות.

החוקרים מצאו כי ירידה בתגובות אימהיות שאינן תומכות ברגשות, כפי שדיווחו הבנות, הייתה קשורה לשינויים בפעילות של אזור מוחי מסוים במהלך משימת ויסות רגשי.

מהן תגובות שאינן תומכות? למשל, כאשר הורה מבטל את הרגש של הילד, מקטין את חשיבותו או מגיב באופן שאינו נותן מקום לחוויה הרגשית שלו.

כלומר, נמצא קשר בין השינוי באופן שבו הבנות חוו את תגובות האימהות שלהן לבין השינוי בפעילות המוחית שלהן.

עם זאת, המחקר לא הוכיח שהשינוי בתגובות האימהות הוא שגרם לשינוי בפעילות המוחית.

3. קשר בין השינויים המוחיים לבין ירידה בתסמיני חרדה וקשיים רגשיים

החוקרים בדקו גם האם השינויים בפעילות המוחית קשורים לשינויים במצבן הרגשי של הבנות.

הם מצאו כי שינוי בפעילות של אזור מוחי אחר היה קשור לירידה בתסמיני חרדה ובקשיים רגשיים מופנמים (כגון תסמינים של חרדה ודיכאון), שעליהם דיווחו המתבגרות.

כלומר, ככל שנמצאו שינויים מסוימים בפעילות המוחית, כך נמצאה גם ירידה בתסמינים הרגשיים שעליהם דיווחו הבנות.

חשוב להדגיש שהמחקר מצא קשר בין השינויים, אך לא הוכיח שהשינוי בפעילות המוחית הוא שגרם להפחתת הקשיים הרגשיים.

מה חשוב לדעת על מגבלות המחקר?

המחקר כלל 70 משפחות בלבד, והשתתפו בו אימהות ובנות בגילי 10 עד 12. לכן לא ניתן להכליל את ממצאיו באופן אוטומטי לאבות, לבנים או לילדים בגילים אחרים.

בנוסף, תוכנית ההדרכה כללה כמה רכיבים, ולכן אי אפשר לקבוע שרכיב מסוים, כמו תיקוף רגשות, הוא שהוביל לשינויים שנמצאו.

למרות המגבלות, המחקר מספק עדות מעניינת לכך שהתערבות הורית ממוקדת רגשות יכולה להשפיע גם על הפעילות המוחית הקשורה לוויסות רגשי.

מה אנחנו יכולים לקחת מהמחקר להורות שלנו?

בעבודה שלי עם ילדים, מתבגרים והורים, אני פוגשת לא מעט הורים שממהרים להרגיע, להסביר או להציע פתרונות כשהילד חווה רגש לא נעים. זה טבעי ומובן – אנחנו רוצים לעזור לילדים שלנו.

אבל לעיתים, לפני שאנחנו מציעים פתרון, כדאי לתת מקום למה שהילד מרגיש. בהתאם לעקרונות שנלמדו בתוכנית ההורית שנבדקה במחקר, אפשר לתרגל שלושה צעדים:

1. לזהות את הרגש

במקום לומר "לא קרה שום דבר", אפשר לומר:

"אני רואה שממש נפגעת ממה שקרה עם החברה שלך."

2. לתת תוקף לחוויה הרגשית

תיקוף רגשי אינו אומר שאנחנו מסכימים עם כל מחשבה או פרשנות של הילד. אפשר לומר:

אני מבינה שנבהלת כשהמורה ביקשה ממך לדבר מול הכיתה. זה באמת יכול להיות מלחיץ.

3. לעזור לילד לחשוב על דרך התמודדות

לאחר שהרגש קיבל מקום, אפשר לשאול:

"מה אתה חושב שיכול לעזור לך עכשיו?"

המטרה אינה להעלים את הרגש, אלא לסייע לילד להבין אותו וללמוד להתמודד איתו.

חשוב לציין שאלו דוגמאות ליישום עקרונות התוכנית ההורית, ולא פעולות שהשפעתן נבדקה בנפרד במחקר.

לסיכום

המחקר מצא כי הדרכת הורים המתמקדת בתגובות לרגשות יכולה להשפיע על הפעילות המוחית הקשורה לוויסות רגשי אצל מתבגרות צעירות. השינויים המוחיים היו קשורים גם לתגובות אימהיות תומכות יותר ולירידה בחלק מהתסמינים הרגשיים.

הממצאים מדגישים את החשיבות האפשרית של הדרך שבה הורים מגיבים לרגשות ילדיהם, אם כי נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את הקשרים הללו לעומק.

והמסר שלי להורים הוא שלא כל רגש לא נעים דורש פתרון מיידי.

לפעמים, לפני שאנחנו מנסים לשנות את מה שהילד מרגיש, כדאי לעצור, להקשיב ולעזור לו להבין את החוויה שלו.

כי המטרה שלנו אינה לגדל ילדים שלא חווים פחד, עצב או תסכול, אלא לעזור להם לפתח את היכולת לפגוש את הרגשות האלה ולהתמודד איתם.

מקור המחקר

Lin, S. C., Kehoe, C. E., Zhao, J., Havighurst, S. S., Schwartz, O. S., Yap, M. B. H., Pozzi, E., & Whittle, S. (2025). Brain changes after a parenting intervention in adolescent girls with internalizing symptoms: A randomized clinical trial. JAMA Pediatrics, 179(12), 1291–1299.