י' בן 8 שסבל מפוביית מכלבים י' עד גיל 4 גדל עם כלבה בבית שמאד אהב. הכלבה נפטרה והמשפחה עברה לקיבוץ. מהרגע שעברו לקיבוץ החלו החרדות, היה מקרה ספציפי של בוקסר שרץ אליו, וי' פירש זאת כמתקפה והחל לברוח והיה אחוז בהלה. מאז אותו מקרה י' לא היה מוכן ללכת למקומות מסוימים בקבוץ בגלל כלבים מסוימים שנראו לו מפחידים, היה הולך תמיד לחבר בקיבוץ עם ליווי של אמא או אבא. עם לחבר היה כלב , י' היה מבקש מראש שיוציאו את הכלב החוצה לפני שהוא מגיע. המצב החל להיות בעייתי כשהמשפחה החלה לבנות בית חד

ק' בת 35, אם ל-3 ,הגיעה אליי בגלל שסבלה מפוביה מחתולים: "חופית שתדעי לך שאם לא היינו עושות חשיפות לא הייתי מצליחה להתגבר על הפוביה שלי מחתולים, הייתי לעולם קופצת וצועקת למראה חתול שמתקרב אליי, הייתי לעולם אוכלת במסעדות רק בפנים, הייתי לעולם מקרינה לילדים שלי את החרדות שלי, עכשיו החתולה מטיילת בחדר ומתחככת בי, אלוהים ישמור ואני לא מזדעזעת, ואני לא מבקשת שתקחי אותה מפה, ואין לי מיגרנה, והלב שלי לא דופק". אני עונה לה: "נכון, המוח האחורי שלך לא אומר לך שאת בסכנה ,ולכן את נינוח