ויסות עצמי בהורות: למה דווקא מול הילדים לפעמים קשה לנו להישאר רגועים?

אנחנו יכולים לעבור יום עבודה עמוס, להתמודד עם מצבי לחץ ולשמור על איפוק גם בשיחות מורכבות. אבל לפעמים דווקא בבית, מול ילד שמסרב להתארגן בבוקר או מתבגר שמתפרץ בכעס, קשה לנו להגיב כפי שהיינו רוצים.

מדוע אנחנו מצליחים לווסת את עצמנו במצבים מסוימים, ובאחרים מתקשים? סקירה מדעית שפורסמה באוקטובר 2026 מציעה דרך מעניינת להבין את השאלה הזאת.

מטרת המחקר

צוות החוקרים בראשות Ma ביקש לבחון כיצד חוקרים מגדירים ומודדים ויסות עצמי הורי. מתברר שאותו מושג משמש לעיתים לתיאור יכולות שונות: החל מוויסות רגשי כללי ועד להתמודדות עם אתגרים מסוימים בתוך ההורות.

מטרת החוקרים הייתה לעשות סדר בהגדרות ולהציע מסגרת שתאפשר להבין טוב יותר את ההבדלים ביניהן.

כיצד נערך המחקר?

החוקרים ערכו סקירת מיפוי (Scoping Review)‏ בשישה מאגרי מידע מדעיים. מתוך 3,932 פרסומים שאותרו, נכללו בסקירה 110 פרסומים מהשנים 1999 עד 2025.

החוקרים בחנו כיצד הוגדר ויסות עצמי הורי במחקרים השונים, אילו יכולות נכללו בו וכיצד הן נמדדו.

מה מצאו החוקרים?

בהתבסס על סקירת הספרות, הציעו החוקרים מודל המבחין בין שלוש רמות של ויסות עצמי הורי:

1. ויסות עצמי כללי

הרמה הראשונה מתייחסת ליכולת שלנו לווסת רגשות, מחשבות, קשב ודחפים בחיי היומיום, ללא קשר לתפקידנו כהורים. למשל, היכולת להתמודד עם לחץ, לעצור תגובה אימפולסיבית או לשנות התנהגות בהתאם לנסיבות.

2. ויסות עצמי בתוך ההורות

הרמה השנייה מתמקדת ביכולת לווסת את עצמנו במהלך האינטראקציה עם הילדים. למשל, כאשר ילד מסרב לשתף פעולה, ההורה עשוי לחוות תסכול או כעס, אך לנסות להגיב באופן שמתאים למטרותיו ולערכיו ההוריים.

ברמה זו נכללות גם גישות של הורות קשובה (Mindful Parenting)‏, המדגישות מודעות לרגשות ולמחשבות שעולים במהלך המפגש עם הילד, לצד היכולת לבחור כיצד להגיב.

3. ויסות עצמי במצבים הוריים מסוימים

הרמה השלישית מתייחסת ליכולת לווסת את עצמנו סביב משימות הוריות מוגדרות, כמו שעת השינה, ארוחות או ההתארגנות היומיומית.

למשל, ייתכן שהורה מצליח להתמודד היטב עם מצבים רבים, אך מתקשה במיוחד בשעת ההשכבה.

לפי המודל, קושי במצב מסוים אינו מעיד בהכרח על קושי כללי בוויסות עצמי.

מה המשמעות להורים ולאנשי חינוך?

המודל מציע להסתכל על ויסות עצמי הורי באופן רחב ומדויק יותר.

הורה שמתקשה לשמור על איפוק בזמן התפרצות כעס של ילדו אינו בהכרח מתקשה בוויסות רגשי במצבים אחרים. בדומה לכך, אדם שמתמודד היטב עם לחץ בעבודה עשוי להתקשות דווקא במצבים מסוימים מול ילדיו.

לכן, כאשר מנסים להבין קושי בוויסות הורי, כדאי להתייחס גם לנסיבות שבהן הוא מופיע:

• האם הקושי מתעורר במצבים רבים?

• האם הוא מופיע בעיקר באינטראקציות עם הילדים?

• או שאולי יש מצבים מסוימים, כמו שעת השינה או ההתארגנות בבוקר, שמעוררים תגובות רגשיות עוצמתיות במיוחד?

שאלות אלה הן דרך אפשרית ליישם את המודל בהתבוננות הורית ומקצועית, אך הן לא נבדקו בסקירה ככלי טיפולי.

מגבלות המחקר

מדובר בסקירת מיפוי שמטרתה לארגן את הידע המחקרי הקיים, ולא במחקר שבדק התערבות לשיפור הוויסות ההורי.

בנוסף, הסקירה התמקדה בפרסומים שהשתמשו במושג "ויסות עצמי הורי" או במונחים קרובים אליו, ולכן אינה כוללת את כלל המחקרים בתחום.

המודל התלת־רמתי הוא הצעה מושגית של החוקרים, ונדרשים מחקרים נוספים שיבחנו את תרומתו למחקר ולעבודה עם הורים.

לסיכום

הסקירה מציעה להבין ויסות עצמי הורי לא כיכולת אחת וקבועה, אלא כתהליך שיש לו ביטויים שונים בהתאם להקשר.

ההבחנה בין יכולות ויסות כלליות, ויסות בתוך ההורות וויסות במצבים מסוימים מאפשרת להבין טוב יותר מדוע אותו הורה עשוי להגיב אחרת במצבים שונים.

לפעמים, כדי להבין מדוע קשה לנו להישאר מווסתים מול הילדים, כדאי לבחון לא רק כיצד הגבנו, אלא גם מה התרחש באותו רגע ומה הפך אותו למאתגר עבורנו.

המקור המחקרי

Ma, T., Jiang, Y., Zheng, P., Asmara, O., & Morawska, A. (2026). Toward a three-tier model of parental self-regulation: A scoping review of existing definitions and operationalisations. Clinical Child and Family Psychology Review. Advance online publication.