מה קורה כשאנחנו כועסים על עצמנו על כך שאנחנו עצובים? למה יש בנו ציפייה שאנחנו לא אמורים להרגיש את מה שאנחנו מרגישים? מה בעצם מכפיל את הכאב, הרגש עצמו או השיפוט שבא אחריו?