"הבת שלי בת 5, בכל הזדמנות ניגשת למסך: טלפון, טאבלט, טלויזיה. אני מצליחה להוציא אותה מהמסכים לזמן קצר למשחק אבל היא מאבדת עניין דיי מהר וחוזרת למסך. כשאני מבקשת לעזוב את המסך , היא מאד מתקשה להתנתק ממנו ואני צריכה להציע חלופה מעניינת. היא מתקשה להעסיק עצמה לבד ומתלונת על שעמום. הסברתי לה על היתרונות והסכנות בצפייה ארוכה במסך. היא יודעת להגיד שהרבה זמן מסך יכול לפגוע לה בראיה וביכולת הריכוז, שבעתיד כשתהיה בבית ספר יהיה לה קשה להתרכז וללמוד". מה אנחנו רואים? מינון גבוה, חוסר

מ הולכת לשון מתי שרוצה 3 או 4 בבוקר, היא נרדמת מול מסך, מול טלויזיה או עם הפלפון. היא קמה מתי שרוצה ,יכולה גם לקום ב16. כשמתעוררת היא בעיקר בפלפון במיטה או בספה ואוכלת. היום מאד נמרח, היא לא פעילה בכלל. לדברי אביה- ככה כל המתבגרים לפי מה שבררתי עם הורים אחרים, זה זמן קורונה, זמן מיוחד אין להם מה לעשות אז שיהיו במסך, שם היא מתקשרת עם חברים, עושה שיעורים ולומדת. כשנשאל מדוע הוא לא מעיר אותה. ענה למה? למה צריך? כשאני הייתי מתבגר לא העירו אותי. כשנשאל על מטלות ועזרה אמר לי, גם אנ

סיפור מקרה של ע , אב ל2 בנות צעירות, כך האישה מספרת: "תמיד היה אישיו עם משחקי מחשב, מאז ומתמיד אהב משחקי מחשב. אבל לפני שהיו ילדים גם לי היה הרבה זמן פנוי לעסוק בתחביבים שלי. כשהגיעו הילדים הרבה דברים השתנו. אחד מהם היא ההרגשה והידיעה שהוא "בורח" מהמציאות המורכבת. ככה הוא מתמודד או שלא. אני יכולה להעיד על עצמי שעצוב לי מאד, כשחוזרים הביתה אחרי שלא התראנו תשע שעות , והילדות ואני נכנסות הביתה והוא מול המחשב לא מסיט מבט מהמסך, אומר שלום ומתקתק על העכבר. זוהי הרגשה נוראית של דחיה