ל' בת 25,
לא אשכח את הפגישה הראשונה עם ל' , היא נכנסה אליי לחדר בליווי אמה ואחותה הגדולה, הן אחזו את ידה והיא נראתה חיוורת, מוטשת ומבוהלת.
לפתע היא הסתכלה על ההשתקפות שלה בחלון ונכנסה להתקף חרדה, "יואו ,הנה זה שוב מגיע (ההתקף), יש לי מחשבות אם זה אני במציאות או לא "
ישבה מכווצת ומפוחדת והמשיכה, "אני לא יכולה יותר, אני מפחדת לצאת ולא להיות עם מישהו מוכר. אני מפחדת לקבל התקף ושלא יהיו אנשים סביבי שיוכלו להציל אותי. אני מפחדת שאנשים יחשבו שאני משוגעת. אני מפחדת להשתגע. חופית, אני משתגעת"?
כשל' הגיעה אליי היא סבלה מהתקפי חרדה בעוצמות שונות ובמשכים שונים במהלך כל היום כשבועיים וכל היום הסתובבה עם תחושת מועקה.
ל' סיפרה שהיא חשה כל מיני סימפטומים בגוף של הלמות לב, בחילות, דופק לב מואץ, חולשה, ותחושה חזקה שאני עצמי לא אמיתי.
ל' גרה אצל הוריה, ומכוון שהיתה מתעוררת באמצע הלילה לתוך התקף, היא סירבה לישון לבד ואחותה ישנה לידה. ל' לא הסכימה להישאר דקה לבד ולא העיזה לצאת החוצה בכלל.
ל' סיפרה שהיתה בזוגיות שנתיים, הבן זוג לאט לאט התקרב לדת ולמרות שהזוגיות נהיתה קשה, ל' אהבה אותו ונשארה. היא לא ראתה שהיא נהיית עצבנית, כבויה ומרוחקת ממשפחתה. לבסוף הבחור עזב אותה לטובת ישיבה ול' צללה לתוך עבודה אינסופית. שבועיים לאחר מכן ההורים שלה נסעו לאילת ול' נשארה לבד בבית.
בלילה הראשון שלה לבד בבית הגיע ההתקף הראשון.
ל' רוצה להנות מהחיים, להפסיק לבכות, להרגיש שהיא נהנית, רוצה שיחזור לה התאבון , רוצה לחזור להיות ל' החייכנית, ל' שיוצאת ומבלה עם חברות.
כבר בפגישה הראשונה ל' קיבלה המון מידע על מה זה התקפי פאניקה. הפחד הכי גדול שלה (ושל משפחתה ) שהיא משתגעת התפוגג כשלמדה שרוב הפאניקרים (אנשים הסובלים מהתקפי פאניקה) חוששים מלהשתגע.
התחלנו לזהות טריגרים להתקפים ובהמשך ל' כבר לא פחדה מההתקפים.
ל' נכנסה אליי שבורת לב, ולאחר 3 חודשים יצאה מהטיפול אישה חזקה, נטולת התקפי פאניקה.
ל' כבר לא איתי וכיום לומדת נהיגה, היא החליטה שעצמאות זה ערך שחשוב לה ולכן היא "נותנת בראש" לחרדת נהיגה שמנעה ממנה להוציא רישיון ולשבת מאחורי ההגה.