ד' בת ה26, התקשרה אליי מבית החולים, ה-OCD אחרי לידה חזר אליה כמו בלידה הראשונה.
שכיחות של OCD באוכלוסיה הכללית הוא 3 אחוז, שכיחות של OCD אחרי לידה הוא 2-5 אחוז. מחשבות טורדניות לאחר לידה יכולות להיות סביב אלימות, מיניות, לכלוך וזיהום, מוות ומחלות וסימטריה.
הפעם הראשונה שסבלה מOCD אחרי לידה (בצעירותה סבלה OCD אחר של נקישות על עץ כל פעם שהגיעה אליה מחשבה חודרנית) החלה עם ביתה הבכורה בסופו של שבוע בבית חולים בשל צהבת. היא מספרת שבוקר אחד התעוררה שטופת אימה שלא תהיה אמא מספיק טובה, ושיעשו לביתה דברים ושיפגעו בה. ר' הלכה לטיפול וחשה הטבה אחרי כשנה.
כעת יש לד' תינוקת בת יומיים וילדה קטנה בבית והיא החליטה לטפל בזה במיידי, מכיוון שבלידה הראשונה היא סבלה וגם סביבתה, בעיקר בעלה
ואמה ולקח לה זמן לטפל ולהבין מה יש לה.
ד' שמעה עליי וביקשה להתחיל איתי טיפול איך שהיא משתחררת מבית החולים, בגלל הקורונה נפגשנו בתחילה בזום , גם בגלל הסגרים וגם בשל הocd – שמא תדביק אותי בקורונה או את ילדיה וסביבתה ובהמשך כחלק מהטיפול נפגשנו פרונטלי, כשד' הסכימה להיות איתי ועם אחרים למרות שלא ידעה בוודאות אם יש לה קורונה.
תסמונת OCD נקראת גם בשם מחלת הספק, לאדם ישנו קושי עצום להיות בספק/באי וודאות, השאלה אולי, היא שאלה מוכרת ומנקרת לכל מי שחווה OCD, כמו כן בOCD ישנו חשש גדול מאחריות יתר ולכן חלק מהטיפול היה לחזור ולהתראות קודם עם אמה, אח"כ עם משפחתה ולבסוף עם החברים תוך כדי שמירה על החוקים כמו האדם הסביר.
לד' היו מחשבות טורדניות סביב לכלוך וזיהום, מוות ומחלות וקורונה ביניהם ומחשבות שלמישהו יהיה מגע מיני עם בנותיה.
ד' חשבה ש"חייב להיות נקי והגייני", אחרת "אני אגרום נזק ואני אסכן אותה", בעקבות מחשבות אלה היא שטפה מלא פעמים ידיים וכל פעם
באותה דרך טקסית עם המון סבון והמון זמן, שטפה את הבקבוקים לפניי עם מים רותחים ומים רגילים, כל שטיפה לקחה לה בערך 15 דקות, ונגבה רק במגבת ידיים נקייה, היא הייתה חייבת כמות מטרנה מדויקת על המ"מ, שמא תפגע בביתה. אם במקרה היה מוצץ בקרבת אקונומיקה או פיטמה על השיש מונחת ישר היתה זורקת. כמויות הכביסה היו בלתי סבירות, כל כביסה של התינוקת כובסה 5 פעמים, שמא תזדהם.
ד' חשבה שהיא "חייבת לבדק כל יום את התוקף של התבלינים שמא תפגע בבנותיה".
לד' היתה מחשבה ש"מישהו ייקח את ביתה", זו היתה מחשבה נוראית ולכן לא השאירה את התינוקת לשנייה בלעדיה, והיתה בודקת שוב ושוב אם נעלה את דלת הבית.
ד' פחדה שהתינוק תמות בשנתה ,לכן שוב ושוב ושוב עשרות פעמים ביום בדקה אם היא נושמת.
ד' פחדה שהיא או אחר יפיל את התינוקת והיא תפצה בראשה ואף תמות ולכן היתה מרימה אותה בזהירות רבה, לא לפניי שסרקה את החדר שמא יש צעצוע על הריצפה והיא תמעד ותיפול. ד' לא נתנה לאף אחד להרים את התינוקת במשך תקופה ארוכה.
היום ד' אישה משוחררת, נטולת טקסי ניקיון של ידיים או בקבוקים, בכוונה שמה כמות מטרנה שאינה מדויקת, לא בודקת את התבלינים אם פג תוקף ובעצם המון טקסים והימנעויות של פעם כבר אינם בחייה.
הקורונה אינה משחקת תפקיד ואפילו חשה מצוננת ולא הלכה להיבדק ונשארה על המחשבה שאולי יש לה קורונה ואולי היא תדביק משהו קרוב או רחוק.
גם בעלה לא צריך לשטוף ידיים לעיתים קרובות והוא יכול להישאר עם בגדי העבודה בבית כמה שהוא רוצה. הוא יכול להכין בקבוק והיא לא שואלת אותו כמה שמת? שטפת ידיים? ובכללי חייה רגועים יותר והיא פנויה להיות האדם שהיא רוצה להיות.